סוף פרק א'

זהו! זה ניגמר!!!

אז..

איך לסכם שלוש שנים?....

..

...

....

לא נהנתי. 

לא רגע, אני לא יכול להגיד את זה. .....

איך אסכם שלוש שנים?... זה הרגיש כמו הרבה יותר מזה. הפכתי לגבר בשנים האלו. יצאתי לעצמאות, התבגרתי. למדתי איך העולם מתנהל, איך להסתדר בו, פוליטיקה ושקרים. קבלתי ראיית עולם חדשה. הכרתי את גרגמל! למדתי לנגן! הספקתי להתאהב פעמיים. התחלתי לתקשר עם הגוף שלי. למדתי שמחשבה יוצרת מציאות. חוויתי איך זה מרגיש, בפעם הראשונה בחיים, שלא טוב לי. ומזה למדתי ליצור שיהיה לי רק טוב. למדתי לקחת אחריות על מערכות יחסים בחיים שלי. למדתי להתפשר, להסתדר עם אחרים ולהסתפק בטוב.

חושלתי מאוד בהרבה כיוונים, אני חושב שאני מבין למה אומרים שהצבא מכין אותך לחיים האמיתיים. כי אחרי הקשיים שעברתי אני יכול לאכול הכל. אחרי המערכת הנוקשה, האיטית המסובכת, הרעה, המגמדת, החסרת היגיון.. יצאתי פוליטיקאי סבלני. אחרי שחוויתי את גיהינום אמצא את גן עדן. זה, תוכנית לא רעה בכלל... אני באמת תוהה אם זה היה הכרחי ואני שואל... האם ב3 שנים האלו הייתי משיג יותר בכוחות עצמי מאשר ממה שלמדתי בצה'ל? אני לא רוצה לקחת את ה3 שנים האלו בחזרה. היו רגעים שבהם רציתי, אבל עם כל הקושי לא יכולתי להגיד את זה. כי הרווחתי הרבה בתמורה.

דבר רע אחד שאני מתחרט שקרה בצבא.. זה שרוחי נשברה. אני הרבה פחות מאמין בי משהאמנתי בעבר. אני מרגיש שנכשלתי רבות. יצאה הרוח מהמפרסים.. חבר אחד אמר לי שאני טועה ושהצלחתי. כי הינה! למרות הקושי, אני כאן, בסיום. יכולתי לצאת מהצבא כמה פעמים... הייתי מאוד קרוב לזה. האם זה הצלחה?

לקח לי הרבה זמן להבין שהגדוד הוא לא מקומי.. אבל האכזבה האמיתית הייתה לצאת מהפלחי'ק.. עברתי לתפקיד עציץ, 0 אחריות, עמדה של ילד רע שבורח מהמורים.

אבל אני מניח שלא הייתה לי ברירה, כנראה שציפו ממני להגיע בוגר ואטום לצבא אבל ההתבגרות שלי קרתה תוך כדי. (לפחות פיציתי על זה עם שנה אחרונה של עובד רסר רבקיסט ואז מאבטח מתקנים)

אין מה לחשוב על מה היה יכול להיות אם הייתי אחרת, נשאר רק להסתכל קדימה עם ראש מורם. היה רע וטוב שהיה. עכשיו אני הרבה יותר [=

כעת אתפנה לכבוש את העולם.

בהצלחה.