ניסיון תקופתי בעיר הגדולה

טוב אני לא כל כך יודע מה אני רוצה להגיד בפוסט הזה אבל לא כתבתי הרבה זמן ואני צריך לכתוב את זה אז קבלו רכבת שעשתה תאונה על הדף! חבל שאני לא מוצא את הזמן לכתוב כשנכון לי.

בחיים האלו אנו זקוקים לשלושה דברים. אם נהייה נטולים מהתמכרויות שלנו, נהייה טהורים, מתים.

הדבר שאנו עושים הכי הרבה במהלך היום זה לנשום.. בערך כל 5 שניות. זוהי ההתמכרות האולטמטיבית של היצורים החיים שלא יכולים להתנתק ממנה. לנשום אוויר מזוהם זה כמו לאכול ג'אנק פוד. זה לא כזה מזיק מידי פעם, אבל בהחלט יעשה נזקים אם נחייה על זה. 

ככה ערים מרגישות לי )= זאת ביצה סרוחה שצריך לשהות בה כמה שפחות. אני 4 חודשים בת"א, וממש הספיק לי. אני חייב לצאת מכאן. אני לא מסוגל לנשום את אוויר הזה, כל כך נורא. אני מתכנן לעבור לבסיס בצפון בקרוב, אשרת ואגור ברמת הגולן. שם האוויר ראוי לבני אדם.

ההתמכרות השנייה שלנו היא פיפי! השלפוחית לוחצת ואם תתעלמו מהגוף הוא יכה בחוזקה עד שתקשיבו. יש כאלו שיגידו שיש התמכרויות אחרות שראויות למקום שני כמו אוכל או מים. אבל אם לא תשתו יומיים לא יקרה לכם כלום. נסו לא להשתין יום! אוכל? חודש לפחות.

ההתמכרות השלישית היא מים. מים מחייה את הגוף ושוטף אותו באופן... שוטף. מערכת הדם, מערכת העיכול, התעלות באף באוזניים ובעיניים. המים שוטפים הכל, מטהרים אותנו. זאת גם סיבה לעבור לצפון.

אני חושב, שאדם אשר מוצא עצמו עם שלושת התמכרויות אלו בלבד, מנהל אורח חים בריא ונכון. בסופו של דבר זה עושה את הבנאדם שמח, להיות קרוב לטהורות. מפה והלאה אפשר רק להתרחק. זה מגיע במעגלי התמכרויות שככל שההתמכרות "מרחיקה" יותר, ככה היא מודעת יותר. אנשים ממציאים לעצמם צרכים, ואם נתחיל מהנמוך והמודע ביותר אז נצטרך לדבר על התמכרויות כמו סיגריות. אין אדם אשר מעשן ולא מודע לפגיעה העצמית הנוראית שהוא עושה לעצמו. מעניש את הגוף שלו על כלום. אני רואה בעיר את החברה הישראלית ואת ההתמכרויות של אנשים ופשוט עצוב לי. אנשים מכורים לעשן, לסוכר, למלח, לבשר, לביצים, לחלב, למין, לקוק, לכסף, לרכוש, לרכילות, לאטימות, לספורט, לעצלנות, לקפאין, לאלכוהול, לבדידות, לקוק ולציניות. כל כך לא חיים נכון. אני לא אגיד לאנשים איך לחיות כי אני מאמין שכל אחד צריך לעשות מה שטוב לו כן... אבל אני לא חושב שזה טוב להם, אם הם רק היו יודעים. אם הם רק היו מסוגלים לדעת. או שאולי הם יודעים ומדחיקים?.. לפעמים אני מתאפס ולא מקבל את הנורמות החברתיות כמו שהן אלה מבקר אותם. פתאום אני רואה בנות מתלבשות בצורה מינית כל כך שכבר שכחו איך להתגנדר ובמקום להתלבש יפה, שם המשחק הוא לחשוף מחשוף ורגליים. ובאמת שהתחתונים שלי יותר ארוכות מהמכנסונים/חצאיות שלהן. והבנים?.. הולכים עם תסרוקת ה"עשיתי קרחת אבל אופניים דרסו אותי" וה"עשיתי קרחת אבל אופנוע דרס אותי" וה"עשיתי קרחת אבל טרקטור דרס אותי" והאהובה עלי: "עשיתי קרחת אבל עשיתי גלגלון ונתקעתי בקיפוד". אנשים מהלכים עם פוקרפייס ומשקפים ענקיות ודביליות שנועדו להסתיר את העיניים, עושים חורים בכל מיני מקומות בגוף ומקעקעים את עצמם בשפות שונות במשפטי מחץ כאילו היו לוח מודעות מהלך. והאופנה? לי זה מזכיר ממש את משחקי הרעב. הספר מראה הקצנה, זאת לא פרודיה. זאת המציאות העתידית שלנו כי כבר עכשיו אנחנו לא כל כך רחוקים משם, והמקביל למשחקי הרעב הוא האח הגדול כמובן.

אני לא מוצא כנות בעיר, רק רעב. אנשים לא מצליחים להתבגר. עכשיו אני מבין למה אומרים שאנשים חיים בסרט בת"א. ובצדק! אין דבר שיזיז להם את החיים קדימה. אין דבר שיפתח אותם. פגשתי אנשים עם דעות כל כך קיצוניות ועכשיו אני מבין שזה לא קיצוני בכלל, הם פשוט לא שלמים. אני עובד בגלידריה ואנשים מתווכחים איתי על שקל הנחה מחורבן שבמפורש אסרו עלי לתת. אני סבלני אבל המוכרים האחרים מתווכחים וצועקים. הם כל כך נהנים מזה, האנשים באים בשביל לריב. בנות בכל הגילאים עושות לי פרצוף מאוכזב של תינוק מסרט מצוייר בכל פעם שאני אומר להן שניגמר משהו שהן רוצות. בנים חסרי ביטחון טועמים את כל הגלידות בחנות ועדיין לא מצליחים להחליט אם הם רוצים גלידה או יוגורט בכלל. הייתה הפגנה ברחוב לא מזמן על הגזירות הכלכליות, אני מציץ מהדלפק ורואה עדר כבשים חוצה את הרחוב, באים להפגין על יוקר המחייה ואז קונים אצלי גלידה ב30 ש"ח. אנשים שואלים אותי על אחוזי השומן והקלוריות שבגלידות כאילו שזה המדד וזה בכלל לא משנה! כי אין דבר כזה זבל טוב. זבל זה זבל. אבל זה מוכר, אז ה"גלידת דל שומן" כתובה על שלט גדול בכניסה. אנשים בצורת מערבל בטון מגיעים אלי ומבקשים ממני יוגורט דל שומן ועליו שופכים את כל הסוכרים הכי זולים וממכרים בחנות בערמה ענקית, ואני שואל את עצמי, הם באמת לא רואים את עצמם?.. המשמרות ארוכות כל יום עד 3 לפנות בוקר ובסופ"שים עד 5. בשעות הקטנות של הלילה אני פוגש את ההומלסים. פעם הייתי תורם מסור של הומלסים אבל עכשיו כשפגשתי אותם אחרי שעות העבודה שלהם הבנתי שהסיפור שונה לגמרי. למה אתה מבזבז את ה5 שקלים היחידים שלך על גלידה ולא על לחם? למה אתה ישן על המדרכה הכי מסריחה בעיר הזאת? למה אתה לא מנסה לעזור לעצמך? למה אתה לא מתחרה עם האתיופי ההוא שמגיע כל לילה לבשביל לאסוף בקבוקים כדי לנסות לקדם את החיים שלו? למה אתה מטריד כל בחורה שמעזה לעבור לידך? למה אתה לא מדבר עברית שאני יכול להבין? למה אתה מקלל? למה אתה לא מחפש תכלית לחיים שלך? אתה לא אוהב את עצמך? זאת המציאות שלהם והשקל שלי לא יעזור להם כי הם לא מחפשים עזרה. למעשה הם לא שמים לב שמשהו לא בסדר, ככה הם חיים. כשאני רואה אותם ישנים באמצע הצומת של דיזינגוף סנטר, בגובה הגלגלים על המדרכה והם נושמים את האוויר הזה. או אנשים שמטפחים!! את הפצעים הכל כך נוראיים!! ברגליים שלהם במקום לחבוש את זה, רק כדי לזעזע ולקבל עוד כמה שקלים. חוץ מאותם תתי אנשים שוויתרו על חיים אמיתיים מגיעים אלי כל המסוממים, סליחה למדתי מילה חדשה, כל ה"דלוקים" באים לאכול גלידה כי אז מגיע המאנצ'. אותם אני הכי אוהב, סוף סוף אנשים שיודעים לחייך, לעצור רגע ולאהוב. חבל שזה מזוייף ושהמוח נוזל להם מהאוזניים כשהם נמרחים לי על הווטרינה. אני עובד עם סגל מצומצם, משתדל לדבר איתם לעומק, להכיר וחוות את הבנאדם. אני ממש סקרן לראות אנשים שכל כך שונים ממני מבפנים. אבל הם יותר מעוניינים לדבר איתי על הכוסית שעוברת כל 5 שניות ברחוב. או לצחוק על זה שאני טבעוני או על כל שונות אחרת שלי.. כלו אנחנו בגן ><. מבקש להכיר מוסיקה חדשה אבל הסגנונות שמשמיעים במקום אין לא מוסיקה אלא רק צלילים, אין ליריקה אלה רק מילים, בדרך כלל קללות או קללות על סקס סמים וכסף. שמתי פעם מוסיקה קלאסית וננזפתי על ידי הבוס שזה לא מתאים למקום והלקוחות התלוננו ש"זה חופר". זה חחוופר?!?!?!.

חדשתי את הקשר עם האקסית שלי. היא גרה ממש קרוב אלי כי אני בבית החייל והיא בדירה של בנות שירות לאומי. היא מתנדבת במרכז לנשים אפריקאיות נפגעות מינית. כל מיני נשים שבדרכן ארצה אספו טראומות שונות משכיננו המיצרים ודרומה משם.. כבר נפגשנו שמה במקרה מספר פעמים מכיוון שהתחלתי לבוא להתנדב שם בעצמי. במקום יש ילדים של הנשים האלו מה"מסע" לארץ ישראל, ואסור שיהיה במקום גבר. הנשים לא סומכות על גברים ולא רוצות גברים בחיים שלהן. אבל לילדים אין דמות גברית, אין אבא ולא אחים גדולים. אני הגבר היחידי במקום ואני בא בשביל הילדים, הנשים  לא כל כך מעניינות אותי והילדים שלהן קופצים עלי בכל ביקור. הם.. שואלים שאלות כל כך בסיסיות שבנים אמורים לדעת, אני מרגיש נחוץ. מבלה איתם 4 שעות פעמיים בשבוע, אין לי מטרה ספציפית. שמה אני רצוי ומרגיש נחוץ להם. ולגבי האקסית שלי, במשך תקופה ארוכה חשבתי לנסות להשיג אותה בחזרה. כבר 3 שנים שאני לא מוצא אישה שמתקרבת לקרוסליים שלה. אני לא מבקש הרבה. יש לי 4 תנאים שהצבתי לעצמי בקשר לבנות כדי שלא אתפתה לעשות שטויות או להסתבך בקשרים לא רוצויים (לא שזה מונע ממני לעשות שטויות או להסתבך חח).

1. שלא יהיה לה בולבול. אני חושב שזה תנאי הוגן.

2.שתהיי יפה. שזה לא תנאי הוגן וגם לא חשוב, אך הכרחי. אבל לצערי אני גם מושחט ולא אתאהב באדם שלא מוצאת חן בעיני ושלא אמשך אלייה.

3. שתהייה בנאדם טוב. זה דווקא כן חשוב.

4. שתהיי מעניינת. יש הבדל בין חכמה למעניינת. בשביל קשר אני צריך לרצות את הבנאדם. כשאמצא אדם שאוכל להגיד עלייה שאם היא לא הייתה בת כנראה שהיינו החברים הכי טובים, אז אדע שמצאתי את מה שחיפשתי. אגב פעם אחרונה שנדלקתי על מישהי היא נתנה לי הזדמנות. מצאתי את ארבעת המרכיבים האלו אבל היה קצת בעיה עם התנאי הראשון, היא לסבית חח. ולגבי מה שאמרתי מקודם, נחשו מה צמח מזה? נכון, אנחנו חברים הכי טובים =)

בחזרה לאקסית שלי, כשעזבתי אותה זה היה בסימן שאלה. נפרדנו אחרי קשר אינטנסיבי של שנתיים וחצי והיינו מאוהבים מעל כל הראש אבל כבר לא יכולנו להיות ביחד, כבר לא יכולנו לעשות טוב אחד לשנייה. כשנפרדו זה היה בסימן שאלה כי קוותי להתפתח להיות גבר שיוכל לעשות לה טוב. שאוכל לקחת עלייה אחריות ולהעניק לה ביטחון והזדמנות לפרוח ולחייך. קיוויתי שהיא גם תתפתח. שתוכל להכיל גבר בחיים שלה ולתפקד כאדם אחריאי בחברה המודרנית. אבל היא מתקדמת לכיוון שונה, אני לא אוהב את מה שנהייה ממנה. במקום להבין שהיא בפינה היא מתחפרת יותר, היא מחפשת את הפלצנות ומאמינה בדברים מפלסטיק ופנייה סובייקטיביות. האדם הכי מגעיל בעולם יכול להיתפש בעינייה כהאדם הכי טוב בעולם וכך הפוך. היא גם שינתה את המראה שלה והשמינה קצת. היא פיתחה את הצדדים שפחות אהבתי באופי שלה. זאת לא האישה שהכרתי ואהבתי, אין לי מה לרצות אותה יותר.