עכשיו טוב לי אז זה שונה...
היה לי יומולדת ולא כתבתי כלום כי לא רציתי שהיומולדת הזאת תגיע.
כל שנה אני עושה חשבון נפש והשנה לא הרגשתי התקדמות.
קראתי פוסט מלפני 4 שנים בערך ונבהלתי ממש ממה שכתבתי. כתבתי על ההווה וזה היה דומה להיום בקטע מפחיד.
אותם מטרות, אותם יעדים, אותם ציפיות וחלומות גדולים. ירדתי לפרטים שזה פשוט היה מחזה איימים לקרוא את זה. זה ערער לגמרי את המציאות שלי... כל כך סוריאליסטי שפקפקתי בקיום העולם עצמו, בדיחה גרועה שמישהו ערך את החיים שלי להראות בדיוק אותו הדבר. לרגע עצרתי, ובחנתי אם אני חולם. פעם ראשונה בחיים שלי שהיה נישמע לי יותר הגיוני שזה לא אמיתי מאמיתי וחיפשתי יציאה. ניסיתי להרגיש את התחושה הזאת שאתה חולם ואז תוהה אם אתה ער. קרה לי כבר, לרגע שוב מתחבר לגוף הפיזי. אני נהיה מודע ל2 היקומים במקביל, החדר החשוך ואני עם הגוף שוכב במיטה והאסטרליות שבה המוח שלי מקיים מציאות וירטואלית. 2 מסכים ביחד. נייסתי להתרכז ממש ולהתעורר מהעולם המעפן הזה. סטרתי לעצמי, חיפשתי בעורף שקע של המטריקס... כמה שזה עצוב
אבל רגע! זה לא נכון! אני לא בלופ... אני פשוט לומד לאט, עושה סיבובים וכל סיבוב גדול יותר מקודמו. אני רק מיואש כי נגמר הסוס! אני רוצה כבר לבקוע מהביצה שלי ולהצליח בקריירה, למצוא בת זוג ולראות עתיד.
אז מה כן קרה השנה!?
השנה למדתי לבחור בעצמי ולעמוד על הגבולות שלי, הקושי הכי גדול שלי זה לחנך אנשים לאיך שאני רוצה שיתנהגו אלי
פעם חשבתי שיש לי אנרגיה אינסופית אז חילקתי אותה כמו סוכריות
אני לומד לדרוש תמורה על הנתינה שלי ולנהל משא ומתן
לא נותן לאנשים להתבלבל ביחס שלהם כלפי, מעמיד אותם במקום כשסוטים הצידה. כי מה לעשות שאני חיי בפריצות שכזאת שזה מזמין אחרים לעשות מה שבא להם... אין מבוגר אחראי בבית. אז זהו שיש! נגמרה המסיבה ואף אחד לא עוזב עד שאתם לא שוטפים את הריצפה ומחזירים את כל הרהיטים למקומם (מטאפורית כן?)
חברים באים לאכול? יופי תעשו קניות ואני ארצח אותם אם ישאירו לי כלים
לומד נהיגה - המורה מנסה לגרום לי לתפוס אוטובוסים להתאים ללו"ז שלו? זובי הוא יקח אותי מהבית ואם לא אז לא נקבע היום.
וזה מתבטא באלף ואחד דברים קטנים וגדולים כאחד.
וזה מתבטא באלף ואחד דברים קטנים וגדולים כאחד.
שמירת גבולות אומר גם לבחור דברים אחרי חשיבה מעמיקה של האם זה נכון לי
אני ראשון בסדר עדיפויות שלי וזה מעולם לא היה ככה.
זה שיעור שנלמד ומיוסם בהדרגה בחיי, עוד דבר שאני לומד זה תקשורת בריאה יותר עם הסביבה שלי.
איך לנחם אנשים, לרצות בלי לתת את מה שאני לא רוצה לתת, שקרים לבנים, משא ומתן, להשמיט מידע ששומר עלי ועל הצד השני ועל הקשר עצמו. לא כל הקשרים בחיים צריכים להיות שחור או לבן. אני לומד להיות יותר סוציאלי... מי היה מאמין
ומתוך זה קרה משהו נפלא, אני חושב שהגיע תורי לנהל אנשים ולייצר מרחבים.
כבר תקופה שאני מחפש את המקום החדש שעברתי אליו. אני לא מוצא, כולם בוויב של זקנים והכל כל כך בינוני. אני לא יודע מתי זה קרה אבל כולם נראים לי אנשים סוג ב', איזה ציני מתנשא שבא מתל אביבי הפכתי להיות... הילד המוזר הזה שבא מהמושב בדרום, ממש התהפכו התפקידים. בקיצור הבנתי שאני בנאדם כל כך ספציפי ואוהב את הדיוק שלו שהרחב שאני מחפש לא קיים, אני צריך ליצור אותו!
אז התחילו לקרות כל מיני דברים בכיוון, מסיבות בית אצלי, קבוצת ווצאפ ליצור קהילה חדשה... לאט לאט אבנה סביבי את התרבות שאני רוצה לראות.
והינה הגענו לחלק הכי מרגש של חיי.
אחרי 29 שנות קיום, 19 שנות מטאל... הקמתי להקה!
אנחנו ממש גרועים, מתפתחים ביחד וזה כיף רצח!!!
אני מנהל את הכל, בוחר נגנים, עורך את הסאונד בבית, קובע עם חזר חזרות, מחליט על הכיוון המוסיקאלי. בנתיים זה מתקדם יפה, הכוח אצלי ואני הבוס. וזה לא כל כך קשה, רק מישהו היה צריך להרים את הכפפה.
הפסקתי לעשן וויד. מאז השחרור בצבא אני מעשן דיי רצוף לפחות פעם בשבוע ובמשך תקופות מאוד ארוכות גם כל יום. עכשיו אני מרשה לעצמי פעם בשבוע/שבועיים/שלוש. בגלל שזה במסגרת אני מחזיק מעמד.
אני מפסיק לישון ביום ומנסה להיות טיפוס בוקר, נרשמתי ליוגה חח.
מה עוד?...
אני לומד נהיגה. מעולם לא רציתי לנהוג וזה אישו בחיי. אבל הבטחתי לעצמי שעד גיל 28 יהיה לי רישיון כי יש לי תוכניות גדולות שקשורות לנוודות דיגיטאלית וקראוון... צריך להתחיל אפישהו... אז הינה זה קורה באיחור אבל זה קורה! יש מצב שיהיה לי רכב עוד חודשיים D:
אני מקווה לפקוע כבר מהביצה שלי. אולי אני ממש קרוב להגשמה וזה יקרה ברגע. איבדתי את האמונה שזה יקרה אבל משהו בי חזר להאמין... אולי כי פשוט טוב לי ותכף השיט של החיים יחזור להכות בגלים... מי יודע [[=
בכל מקרה: וואלקם גיל 29, עם המספר השלמתי.
;){kind=link}