אומנם היא עשתה את זה ממש ממש בעדינות, כל כך עדין שאפילו לא שמתי לב.
אבל עכשיו הבנתי, היא זרקה אותי ואין לה ביצים לי להגיד לי את זה.
אז מחקתי אותה מהפלאפון, מחקתי את היסטוריית השיחות בווצאפ כדי שלא אוכל לשלוח לה עוד הודעות.
ועכשיו מועקה על הלב, עדיף שלא יהיה לב
אין טעם לדברים, מסתובב עם פרצוף חמוץ. אז מחייך בכוח
כמו לימון שהוסיפו לו סוכר... עדיין חסר נענע וברד, זה כזה סתמי
נסעתי לחנות תבלינים ובדרך ראיתי את השקיעה, אז חתכתי לים, יושב מול הים והשקיעה יפה.
מרגיש חרא, אפילו השמש לא מחממת אותי.
וזה לא היא.. היא רק הזכירה לי שאני יכול להיות באנרגיה
משתמש בה כתירוץ שאני מספר לעצמי אבל האמתי זה שאני לא מוצא את המרכז הפנימי שלי בתוך תוכי.
מי אמר שאנחנו באים בזוגות?.. כל הדור האינדיבידואלי הזה
כמה אפשר לתפקד, להבין שאני עם עצמי זה מספיק אבל לא באמת להרגיש את זה. אני רכב בלי מנוע.
התעוררתי לגלות שאני בלופ של ציפייה, אכזבה, שממה.. "זה יבוא כשלא תצפה" וכמה שאני מצפה.
תמיד באה מישהי, מאירה לי את היום. אני שמח כמו אידיוט סתם בלי סיבה ואיזה כיף לקום בבוקר וללכת לישון סתם ככה.
מה השלב הבא בלופ?.. שממה. איזה כיף לי יש לי למה לקום בבוקר ד_ד'
שיט איזה פוסט עלוב.. אני נכנס לדיכאון?
;){kind=link}