שלום אביב
אני כותב לך כי יש לי מה לומר.
שאלת אותי אתמול ''מה הקטע שלך...'' המילים נתקעות ואני מתכווץ בתוך עצמי. למעשה.. לידך אני הופך לג'לי. אין לי מושג מה אני עושה, מאבד שליטה על הפה ומדבר שטויות. כי כזאת נפלאה את שקשה לי להתעלם ולחשוב בהיגיון. הלוואי ושהייתי בוחר להתנהג אחרת אך כך יצא.. בקושי שדיברנו אבל אני שמכיר את עצמי כל כך טוב יודע מה אני מסוגל להרגיש אלייך אילו ניתנה ההזדמנות, בהינתן האות. האם אני מגזים? לא בא לי להתבגר, אני חיי בשביל לאהוב. והינה את, דווקא את שתפסה אותי כל כך חזק, מיטה ליד שלי בחדרי ועלי להתנהג כאילו שזה הגיוני. מיום ליום, לאט לאט אני נאבד בתוך עצמי ובמקום פשוט לדבר איתך הפכתי לשלולית בצורת בנאדם. יצור פלאי וקסום שכמותך.. ילדת טבע נפלאה.. מפזרת אבק פיות בקסם צרוף אחר צעדייך.
מנסה שלא להתרכז בך, מקווה לפגוש שוב את מבטך.. ובכל הצטלבות עיניים אני נשרף כמו גפרור. איך שכדור הארץ מאבד את אחיזתו בי לטובת עינייך הגדולות, מותירה אותי מרחף חסר משקל. כל עיסוקי הוא לא להסתכל עלייך, האם זה איך שאת נראת? זה שזיהיתי שיש לך לב ענק ופוטנציאל לאהבה אדירה?.. או אולי זה איך שאת מתקשרת עם העולם הזה באמנות שלמה?.. אני לא יודע, גם לא מעניין אותי לדעת. מה שאת כל כך טהור בעיני שאין לי צורך להגדיר את זה.
אבל.. הלב שלך עסוק במישהו אחר, אני כלל לא רלוונטי או שאולי מזרחים מזוקנים סטלנים בכלל לא הטעם שלך.. או שזה סתם המחוות המוזרות שלי ולופים האינסופיים שאני עושה בראש שלי שמרחיקים אותך.. כך או כך אני מבין את זה לגמרי, בכלל באת לאשרם להתנקות ולחשוב.. אין לי מקום אצלך בעולם.
ככה אני חיי, לא בא לי להאטם עם חומות על הלב, לחכות לסיבה בשביל להתאהב או לשחרר את הלב רק כשזה הדדי. אין לא רצון לשים לזה ברקסים, כל מה שנותר לי זה להדרדר במדרון ולאהוב אותך מרחוק, אהבתי היא ללא תנאים. במבט אחד שבית אותי ולתמיד.
מצטער על הוויב המטריד, ממש לא הכוונה שלי.. אני מנסה להתנהג כרגיל ומבפנים גועש ומסתחרר. וכעת תם זמננו המשותף. תודה על הנוכחות והקסם שאת, תודה על המבטים ועל ההתקלות המקרית שהאירה את חיי. אני מאחל לך רק טוב בחיים.
כעת אתקדם הלאה אל עבר ההרפתקאה הבאה.
שלך, GodIsAWoman.
;){kind=link}