עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אנימטור
בעל חוש הומור ילדותי מפותח P=
בקיץ טיולים, בחורף כרבולים
גיטריסט
גיימר
היפר אקטיבי
הרפתקן
חיי בין השוק למטבח
טיפוס זוגי
ילד טבע
משקיען
סטלן קל
קוף משוגע
חברים
AnastasiaסיציליאנהSystem MeedyaGeminiנערת הגורל
מתעב עד עומק נשמתי
אוכל זבל
זמרים בלי להקה
לבהות בטלויזיה
לעמוד בתור
סיגריות
פוליטיקה
תאורה לבנה
דמויות&סיפורים
התפתחות אישית

פופיק הקטנה

04/05/2018 02:16
God Is A Woman
1/11/2015 20:53
הינה התחלנו שוב
אוךך כאב ביציםםםם!.... ותאמת
איך שהתגעגעתי לתחושה הזאת.. או יותר נכון שהתגעגעתי למה שגורם לכך. זכרונות מתוקים של תמימות, אי מימוש שמעצים את האהבה, מדדה כשיכור ברחובות. אהבה מתוקה ותמימה, בדיוק כמו פעם...
אני כבר כזה מיושן.. תוהה אם אוכל להתאהב יחד איתה. האם זה יצליח? ומה בעצם צריך להצליח? או לכמה זמן? ואם לא עד המוות אז למה מלכתחילה?

סקיילין, האקסית המיתולוגית, מרלין, טלי, באמבל בי.. ועוד כל מיני יצורים שונות ומשונות ששנשכו ולקחו ביס מליבי..מה אני מרגיש אלייה? האם אני יכול להרגיש אלייה?... יש מעין תחושת מאיסות כזאת מזוגיות.. אבל אני בהחלט רוצה אחת. דיי אין לי כוח.. לא מתכנן, לא בונה, לא מצפה. אני פה, כיף לנו ביחד וזה טוב. לא חושב את זה ולא מגדיר את זה. אולי דווקא זאת הגישה שעובדת הכי טוב חח. ואיתה, מה יהיה שונה הפעם?
כנראה שאצטרך לגלות.



12/1/2016 23:59
החיילת בבסיס שלא רואה אותי ממטר כי יש לה חבר והוא סטודנט
קיבלתי מילגה!!!!!!
זהו סיימתי את תשלום הלימודים!!!
אין כוח בעולם הזה שיכול לעמוד בדרכי!
השגתי את כל תשלום הלימודים הנותרים, גם אם אהיה הומלאס עדיין אגיע כל יום למכללה. זה קצת מתאים לסיפור.. אי אפשר להגיע גבוהה בלי לעבור שיט בדרך. החוכמה היא להמשיך ללכת. כמו בסרט The Pursuit of Happyness
 
פופיק שלי התגייסה לפני יומיים. היא לא התרגשה כלל.. כולם התרגשו בשבילה והיא לא הראתה שום התרגשות. רק בשנייה שהיא עלתה לאוטובוס.. קראו בשמה ומחאו כפיים. היא ניפרדה מכולם ואז ניפרדה ממני אחרון. נתנה לי חיבוק והלב שלה דפק בדיוק כמו שהוא דופק אחרי שלא ניפגשו הרבה זמן. גופה נצמד לשלי וכל פעימה דופקת על בטני.

אני מקווה שנצלח את הצבא שלה. זה השינוי הכי משמעותי שהיא תעבור בחייה. היא מתבגרת ששונאת אנשים.. המבחן האמיתי יהיה רק אחרי שתגיע לסדיר. הולכים לשרת איתה אנשים שיתעצבנו עלייה ויצעקו עלייה. והיא לא תוכל ללכת למקום אחר... ואולי זה דווקא מה שידליק אותה 
היא.. אף פעם לא שטפה כלים, הולכת לישון לפני 00:00, גרה עם ההורים כל החיים, חיה כמו בת יחידה.. פאק בחיים לא ראיתי אותה רצה חחח 
יש 2 מבחנים: הסדיר, והתקופה אחרי השחרור. שם היא תשתנה הכי הרבה.
אם נחזור מהטיול אחרי צבא שלה (ושלי חח) ביחד.. השמיים הם הגבול. עד אז... היי אולי נישאר, יש לי ייתרון עלייה. כשהיא תשתחרר היא תהייה בת 20 אבל אני אהיה בן 25. 

"היה מה שהיה והיה טוב."

כשהייתי חייל תמיד הייתה את הבחורה היפה הזאת שלא רואה אותי ממטר כי יש לה חבר מבוגר ממנה וממני.. מה יש לו שלי אין??? והיא כל כך יפה ובוגרת. מוכשרת ואחלה בנאדם.. למה לי אין אותה או מישהו בדמותה?.. היום זה הפוך. היא יפה, כל כך יפה. חכמה ומוכשרת. קוראת אותי כמו ספר פתוח ויודעת בדיוק מה אני אוהב, ורוצה בזה. בוגרת ומתאמצת על הקשר. מרגשת אותי ומתרפקת עלי כמו שאני אוהב. וזה הגיוני שהיא כל כך מושלמת? כי אני החבר הסטודנט שלה, לא מבין בכלל על היא מדברת כשהיא אומרת חוסר ביטחון עד שנעלם לה. לא מכיר בספק ופתאום היא שכחה את שמו. אני לא מנסה מערכת יחסים או מתרגש מזה כמו פעםזה נישמע עצוב אבל זה לא. קיבלתי את מה שרציתי... זה מוזר לא?. אם לא תרדוף זה יגיע אלייך.. רק אל תברח חח
ואני הראשון שלה, אין לה ניסיון והיא לא טועה.. איך זה הגיוני?!



6/3/2016 05:17
פופיק שלי
בוקר טוב נסיכה
היום את בת 19!
אהובתי
קטנה שלי
את האור בחיי
הנסיכה שתמיד רציתי
המלכה שלי
הולך להיות לנו שנתיים מאוד מאתגרות ומדהימות!
ואני כבר לא יכול לחכות לצפות בך מתעצמת ומתלטשת
כמו שחוותי ב4 החודשים האחרונים
כן בדקתי בשביל שנדע לפעם אחת ולתמיד,
הכרנו ב29 לאוקטובר והדייט הראשון שלנו היה בראשון לנובמבר
כל יום שאנחנו לא ביחד זה פשע מבחינתי
את מכירה אותי הכי טוב
יודעת בדיוק איפה לגרד בגב
כזאת מדוייקת
אני מפנטז עלייך יום וליל
וגם כשאת איתי
אני אוהב אותך מאוד
את האוצר שלי



18/3/2016 05:23
געגועים
כמה שאני אוהב אותה. איזה אושר היא מסבה לי. היפה שבנשים .
אני רוצה לחבק אותה חזק לנשום אותה ולא לעזוב.
להיום שלם איתה להיות שליו איתה ולאהוב רק אותה
רכה את מרעיבה אותי אלייך. 
להתקרבל עם כרית זה מחמם מעצמי בזיכרון שלך.
 
כמו פיה היא מבקרת אלי לשני לילות פעם בשני שבועות, בוהקת!
מתוך חוטי קרני השמש זורחת על ראשה כמו כתר ראוי למלכה
היא מביטה עלי ומאירה אותי. עלי היא מסתכלת. מעלי היא משקיפה. הלבנה שלי.
משקפת בלי עיוותי פרספקטיבה והצמצם פתוח עד שואף לאינסוף, חשוף.

שיכור נירדם עם הבקבוק בפה.
ממשיך לשכר אותו בעודו ישן
עוד ועוד לאינספור
ריח צוורה על קולר חולצתה.
קולר חולצתה שהיה צווארה טמון באפי עכשיו
מתוך שינה לחשה באזני במטתי.
שאתקרב קצת
קבור בחלום ולא יכול לרצות להתעורר.



6/4/2016 23:13
האיש עם הכי הרבה עבודות בזמן הכי קצר
כנראה שאם הייתי שומר את כל התלושי משכורת מהשנים האחרונות הייתי מחזיק בתואר רישמי של הבנאדם עם הכי הרבה עבודות בזמן הכי קצר. אבל גם זה לא היה מחסה את כל העבודות מכיוון שרובן היו בשחור D=
אתמול פוטרתי מהנישה ובימים הקרובים אני מתפטר מהריבר ואני בהתלמדות של מלצר ושל טבח כרגע.. בפרש.. חח
פופיק שלי הגיעה לבסיס החדש והאחרון שלה. הרכבת עצרה והיא יורדת סוף סוף. כניראה שהיא ממש שמחה שמה אבל היא כבר לא צריכה אותי כמו פעם. זה טוב אבל אולי לה יותר מידי טוב ושם תרצה לעזוב אותי. כי היא בבסיס חדש עם הרבה חיילים והיא כזאת חייכנית ובלונדינית כבר שבטח ימותו עלייה. וואחד מבחן. אני מאמין בפופיק שלי, היא הבחורה הכי מדהימה שיצאתי איתה. היא זכתה בהרבה מדליות.
רק השבוע היא זכתה ב2
מדלייה מספר 1: העירה אותי עם טימטם בפה.
מספר 2. היא הולכת לישון עם הבגדים שלי ובבוקר שמה אותם בארון כי היא יודעת כמה שאני מכור לריח שלה.. כדי שאלבש אותם אחר כך ויהיה בזה את הריח שלה... אווך כמה שאני אוהב את הריח שלה @3@
אחמ כן..
היא יודעת לעשות אותי בנאדם טוב יותר עם הדיוקים שלה.
פופיק שלי חדה כמו עייט, תמיד קולעת בול.

סיפור: 
פלא. שבת בבוקר קמים מאוחר. מכין פנקייקים טבעוניים.
אני צורח "נננננננההההה" ויורד לסלון לשים שירי מלך האריות.
זה לא מתאים לאווירה.. "אליאס שים מוסיקה!"
הוא שם ביטלס.. ננהה.. זה לא בדיוק.. "מאמי תבחרי לנו מוסיקה"
פופיק 

כן.. מדוייק.
~מעיף פנקייקים לאוויר~



4/10/2016 05:18
היא הדבר הכי מתוק בעולם
GodIsAWoman: מה הולך? 
פופיק: מכריחה את עצמי להיכנס למיטה בחושך, אני בכלל לא עייפה
המחשבות חוזרות
אין משהו שמסיח את דעתי מהן
זה קשה
GodIsAWoman: מאמי שלי 
אני איתך
יפה שלי
את לא בחושך אף פעם
את הקרן שמש שלי!
את זורחת יא דפוקה! 
אני כזה שזוף בגללך
וזה הכי מזרחי שלי 3>
תישני כדי שנוכל לספור יום אחד פחות
קטנה שלי [=
 
פופיק: אני לא יודעת למה הדברים שכתבת גורמים לי לבכות



14/11/2016
פופיק הקטנה
קרה לי נס
מצאתי פיה
מרוב כוויות אני נזהר לא לכתוב עלייה.
כל כך כמהה לאישה טובה שאני מאדיר ומפאר כל מערכת יחסים שהייתה לי בחיים.
קופץ למסקנות והחלטות ובום חוטף סטירה.
והינה אני, הילד הכמהה, עטוף במבוגר הזהיר.
סוף כל סוף זהיר. ודווקא אז היא הגיעה.
האם לא הייתי מעריך אותה אם היא הייתה מגיעה ראשונה?
האם היא לא הייתה מחנכת אותי להיות ראוי לה אם הייתה פוגשת אותי כחומר גולמי?
אבל בכל זאת.. אני רק בן 24, אם כל מה שקורה אמיתי, מה הם 24 שנים מהחיים שמתוכם אני מחפש רק כמה שנים?
למרות שזה כמעט חצי מהחיים שלי..
 
לא שהייתי לבד כל הזמן הזה.
הרבה פעמים הרגשתי לבד אבל במבט לאחור תמיד הייתה אישה בחיי .
אחרי שריסקו אותי מספיק פעמים כתבתי:
"אבל זה בסדר, אני לא דואג.. תבוא מישהי חדשה תוך כמה חודשים"
אז מה? האם גם היא תתויק בבלוג כזיכרון מתוק ונהדר?
היה חודשיים מדהימים ואז זה ניגמר
היה חצי שנה משוגעת ואז זה ניגמר..
אבל...
לפני שבועיים חגגנו שנה ביחד.
שנה ביחד!
זה לא הרבה.. זה לא הרבה?
היא השנייה שהגיעה איתי לזה.
לא שמתי לב.. באמת שלא שמתי לב
זה היה כל כך כיף וטוב.
 
עדיין מבוגר אחראי, עדיין סקפתי.
אפשר לחבר את הנקודות רק במבט לאחור.
ובכל זאת.. ראוי לציין שעברה שנה.



 26/1/2017 17:33
נפרדנו
אתמול דיברתי עם חבר דוס מהמכללה
אמרתי לו שאני לא חושב שאפשר להתחתן עם אישה על סמך כמה דייטים, צריך להכיר את בנאדם עד עומקו ולחשוף את צדדיו הפחות טובים. רק אחרי שאתה רואה את הבנאדם השלם אתה צריך לשאול את עצמך ״לוקח או לא לוקח?״
והוא ענה ״זה לא משנה כי בסופו של דבר כל בני האדם יכולים להסתדר אחד עם השנייה ואם הם בוחרים ללכת ביחד.. אז גם כשהכל חרא והאישה תצעק עלייך שהיא מתחרטת שהתחנה איתך.. גם אז אתה תמשיך לעמוד לידה ולדאוג לה, והיא תראה.. וואלה, זה בעלי..."
האמת שהמשפטים מ2 חברים דתיים שונים.. 
לא חשוב.. זה תמיד קשה

...
 כתבתי הקדמה אבל בעצם אני עדיין לא רוצה לכתוב על זה.. 



1/2/2017 02:57
מוך בפופיק
לפני חודשיים התחילו בעיות. הרגשתי שמשהו לא בסדר ותהיתי מה
באחת הפגישות הראשונות, היא נתנה לי חיבוק והרגשתי את הלב שלה דופק על בטני. הבנתי שהילדה הקסומה הזאת מאוהבת בי בטירוף, ועלי לבחור אם ללכת על זה או לחתוך את זה. במשך כמעט שנה שימשתי לה כמחסה מפחדים ומפלט מהמחשבות שרודפות אותה.
אבל אחרי כמעט שנה ההתאהבות שלה כניראה התפוגגה. וגם בנוכחותי... ואפילו בנוחכותי..,
מחשבותייה שבו להציק
ודאגותייה התלבשו על כתפייה.
אחרי חודשים שבהן היחסים התדרדרו בהדרגה הושבתי אותה לשיחה..
"תשמעי לא בכוח.. או שאת איתי או שאת לא איתי.. אין באמצע".
היא ענתה בשתיקה. אז ניפרדתי ממנה.. כאילו.. היא נפרדה ממני.. 
אבל אני זה שנפרדתי ממנה.. נו הבנתם -_-"...
 
כך כך או זה היה לטובה. או שנחזור ואז הקשר יהיה חזק יותר. או שלא נחזור ואז הקדמתי את המאוחר.
בבוקר החלטנו להפרד.. ואז הלכנו לאכול סושי ובצהריים ניפרדנו ברכבת.. היא בכתה הרבה. אני לא הצלחתי שלא להדחיק את זה. ועכשיו זה כואב 
"תודה על שנה מדהימה של קסם ואושר" ונשקתי על מצחה

סיפרתי לכם מה אמרתי על טלי כשהיא זרקה אותי?
אמרתי למר גרגמל ש"כניראה זאת הייתה האישה הכי יפה שתהיי לי בחיים האלו."
ואשכרה מצאתי מישהי יפה כמוהה!..
לא שיופי זה מה שחשוב..
אבל למדתי בדרך הקשה כמה שהוא הכרחי.
יהיה בסדר נו.. אני מתמרמר כי עצוב לי עכשיו אבל זה יעבור.. שיברון לב אחד יתחלף באהבה אחרת. אני סומך על זה שיהיה בסדר והגישה הזאת מעולם לא איכזבה אותי. החיים גם לימדו אותי שאני משיג את כל מה שאני רוצה, אבל אני לא יודע מה אני רוצה עד שהוא חסר.. ותמיד משהו חסר.. אבל אף אחד לא מושלם. אולי זה רק הגיל ובעתיד אמצא אחת שתעשה אותי מאושר וגם תשאר שם לתמיד.. או שאולי החיים חרא וזה מעין מחזוריות של אושר וחורבן. 
לך תדע



8/2/2017 23:44
היא חסרה לי כמו שחשבתי שהיא תחסר לי. אבל יש עוד משהו, היא לקחה את האושר שלי איתה. מרגיש כאילו משיהו מת לי.
אין הרבה רגעים בחיים שלא טוב לי. אני נהנה להתנשאות על כולם ולא להבין למה לא טוב להם בחיים, המצב הטבעי שלי הוא טוב. צריך שיקרה משהו רע כדי שיהיה לי לא טוב וגם זה עובר לי מהר. ועכשיו.. עכשיו לא טוב לי, וזה לא עובר. הטעם לחיים נעלם לי. לא מצליח ללמוד, לנגן, לבשל, לנקות. אתמול אכלתי חצי כרוב עם טחינה והיום אבוקדו עם לחם.. הסיכוי שאכין לאכול משהו שהוא לא מיידי הוא אפסי. פשוט "לא בא לי". כל היום אני עושה חצאי דברים.. הכל מעפן. כרגע הדבר שמרגיש הכי טוב זה הסחות דעת מעצמי.. עבודה, חברים, סידורים..

הנסיעה ברכבת היום הייתה בלתי נסבלת. רק חיכיתי שתעבור, שעה כל כך ארוכה. ולמה שתעבור? לאן אני ממהר? הינה נגמרה והגעתי הביתה.. נו ו? עדיין מרגיש בלתי נסבל. לא בא לי לעשות כלום וגם כשאני עושה כלום לא טוב לי. אז אני מעשן.. לא בא לי לעשן אבל זה מרגיש שזה כל מה שנותר לי לעשות. לא כדאי לעשן? טוב.. אז מה עכשיו? הזמן לא זז ואין חשק לכלום ופשוט רע. כמה זמן אמשיך להרגיש את התקיעות הבלתי ניסבלת הזאת? אני איש של פתרונות.. מחפש פיתרון ואין.. אז מה אעשה?.. אעשן? 

מוצא את עצמי מחזיק את הפלאפון ונלחם בעצמי, רוצה לכתוב לה דברים, אבל מה זה יתן? היא ויתרה עלי בשיאי למה שתרצה אותי כששולח לה הודעות סמרטוטיות באמצע הלילה? אני שונא את השלב הזה ביחסים. אפשר פשוט לדלג עליו? יאללה נו.. נו!



24/2/2017 03:50
אני רוצה אותה
אני רוצה את מה שטוב לה
אני רוצה לשכב איתה במיטה שלי ולחבק אותה
אני רוצה שהיא תרצה לשכב במיטה שלי
אני רוצה שהיא תרצה שאחבק אותה
אבל בעיקר אני רוצה אותה



11/3/2017 06:10
אמצע הלילה 
ברגעים האלה שאתה פותח את העיניים ומסדר את הכרית או משהו, אתה ער כמעט לגמרי ותכלאס גם זוכר את זה.
אבל שוכח בבוקר. עכשיו נזכרתי ברגע כזה, אני רוצה לכתוב אותו כדי שאוכל להמשיך לזכור אותו:
יש איזשהו רגע שפתאום משינה מלאה היא הייתה מתיישבת על המיטה ומביטה בי.
אני מביט בה והיא נועצת בי מבט תוהה וארוך.
מבלי לשים לב אני מסתער עלייה ואנו מתמזמזים בתשוקה אדירה לבערך דקה שמרגישות כמו חצי שעה.
ונופלים לשינה מחובקים. זה היה קורה דיי הרבה.
פשוט עכשיו פתאום נזכרתי בזה.. ואיזה כיף שיש לי לזכור את זה



18/5/2017
הודעות מסומנות בכוכבית
12/03/2017 - הרגשתי שהדברים השתנו בתקופה הזאת שהתרחקנו.. וחוץ מזה התחושות ריגוש והגעגועים אליך שהתפרצו שנפגשנו השפיעו עליי
- אבל אני לא חושבת שהקשר הזה יחזור להיות מה שהוא היה כשהכרנו
- אנחנו נמצאים במקומות רחוקים מידי ולא רק מבחינת מגורים, וזה משפיע על הקשר
12/03/2017 - היה לי כיף גדול להכיר אותך ולחוות איתך תקופה
- אני חושבת שתמיד יהיה לי מקום בלב אליך
20/04/2017 - אם אתה מבין שגמרנו אז אתה צריך גם להבין שהמשכתי מחשבתית מהקשר הזה..
   ושהעובדה שהוא נגמר כבר לא שוברת אותי ומנטרלת אותי.. הייתי הרוסה.
   אבל אני לא חושבת על זה. דאגתי לזה שיהיה לי תמיד הסחות דעת
- ויש לי גם רגעי געגוע אליך ולדברים שלמדתי ממך והענקת לי.. אתה זכור לי כחוויה טובה
- וחשבתי שהתקדמת כמוני למען האמת

לאט לאט היא יוצאת לי מהמערכת
לפעמים קשה.. לקרוא את ההודעות שלה עוזר לי להרגע. מי שלא רוצה אותי מן הסתם שאני לא רוצה אותה.



1/7/2017 21:28
פוסט סופש
פגשתי את פופיק הקטנה לפני כמה ימים
נפגשנו לערוך טקס החלפת שבויים, היא ממש רצתה שניפגש כי המצלמה שלה אצלי.
שנינו הבאנו שקית עם דברים אחד של השנייה וקבענו להפגש בעזריאלי.
היא באה כולה חייכנית וזוהרת..
אחרי חודשים שלא התראנו נפגשנו בקניון ל2 דקות. תמיד היא יותר יפה ממה שאני מצליח לזכור.. כל כך עדינה וקסומה.. היא שמה את כולן בכיס הקטן, איך זה שאני תמיד הופך לעפר לרגלייה.. אני עדיין השבוי שלה. אני חושב שרק אהבה חדשה תצליח לפנות את מקומה..

בתום המפגש הקצר חזרתי למכללה.
התישבתי על המחשב הקבוע שלי והתחלתי לעבוד.
אני עם ידיים על העכבר והמקלדת
ופתאום אני קולט שכמו ילד מלא בושה, אני יושב שם ולא מצליח להרים את המבט.
יעל הפלרטטנית שחשבתי שמעוניינת בי והתבררה כסתם פלרטטנית, התיישבה על המחשב לידי ושבה לפלרטוט היומי שלה..
לא ראיתי אותה בכלל.
ישבתי עם מבט מושפל ועניתי לשאלות בלי להקשיב בכלל.. לא עובד.. לא זז בכלל האמת.
דווקא אז היא נמרחה עלי יותר. לא הסתכלתי עלייה אפילו פעם אחת.. לא הרגשתי כלום, רק חרא.

למזלי זה עבר מהר כי באותו יום, שעתיים אחרי, התחילו ההגשות, ואני תמיד עף בהגשות.
הגשתי את הפרוייקט גמר שאני עובד עליו כבר 3 חודשים. והמורים מאוד אהבו.
נאמר גם שאם אקדם את שאר העבודות לרמה הזאת, אז יהיה לי תיק עבודות בין הטובים שנראו במכללה בשנים האחרונות.
זה ממש הרים אותי.

השתדלנו לסיים את ההגשות הכי מהר שיכולנו כי באותו ערב הייתה ההופעה של blind guardian! וחצי מהכיתה מטאליסטים (וגם המורה הגבר רצח שלנו חח).. סיימנו את ההגשות, רצנו ל2 רכבים 9 תלמידים ומורה אחד. נדחסתי בספסל האחורי יחד עם המורה חח ונסענו להופעה 
שמה עפתי ממש.. רקדתי כמו חיה ועד עכשיו כל הגוף כואב לי משרירים תפוסים. אני לא יודע לתאר אנרגיות של הופעת מטאל מוצלחת, אבל אגיד לכם שיכול להיות שזאת הייתה ההופעה הכי טובה שראיתי בחיי
...

...

..

..

.

היא עזבה אותי...
אני צריך לעשות אותו דבר!

4/8/2017 07:01

אמן מיוסר

לא פעם השתמשו בביטוי הזה בהקשר אלי.. או שאמרו לי את זה כחצי בדיחה..

אבל זה נכון.. האמנות שלי מייסר אותי. תמיד הייתי כזה, עכשיו אני מבין שזה לא הולך להשתנות..

אני עבד של האמנות שלי. לא בדיוק מייסרת, אבל זה מה שמעסיק אותי רוב הזמן.

בהנאה מייסרת: לא נותנת לי לישון בלילות, לא נותנת לי לנוח בלעדיה.

לפעמים אני מרגיש שאני מאבד את השפיות שלי..  בין אם זה לנגן, לצייר, לבשל, לפסל, אנימציה או כל שטות שיוצאת ממני.. 

הבנתי את זה עכשיו כשמצאתי את עצמי עצוב, יושב ומנסה לא להיות עצוב.

ואז נותן לעצמי להיות עצוב.

 

אני לא יודע מאיפה העצב הזה הגיע, בחור אופטימי שכמוני..

אבל הרגשות געשו.. ואלוהים יודע מה הגיטרה קשורה לזה, אבל.. לא התאפקתי,

יצאתי למרפסת, מנגן מלודיות מורכבות ובוכה. ואני לא יודע למה אני בוכה..

השעה כבר 6 בבוקר.. הלב שלי כבד. זכרונות מתוקים הציפו אותי..

 

איך זה שהיא כל הזמן רדפה אחרי וכשהראתי לה שבעצם אני זה שרודף אחרייה.. היא הלכה....? פשוט הלכה!

ומה איכפת לי בכלל??.. זה כבר הסטוריה

אבל הרכות שלה.. הקסם שבה.. החום שלה.. איך אפשר לוותר על דבר כל כך טהור??

למרות שגיליתי שזה לא כל כך נדיר.. אין דבר מתוק יותר מקסם של אישה

ואין מישהי במקומה.. והלב שלי כבד עכשיו.

 

אז אני יושב.. יושב שעתיים בין 4 ל6 ומנגן על המרפסת.. מושך את הפקק בלב ונותן לכל הדם לזרום החוצה.

עם כל התו המפלס יורד והדם זורם.

בהתחלה הצורך בבת זוג מתעורר ואז תחושת הריקנות מגיעה..

כי אין מה לעשות, אני טיפוס זוגי. אני צריך מישהי להתכרבל איתה, לנשום אותה, ללטף אותה, לטפל בה ולפנות לה מקום בחיי.

כבר חצי שנה שאין מישהי כזאת.. הפחד האמיתי הוא שזה ישאר ככה שנים ואולי לתמיד?

 

המפלס ממשיך לצנוח וסימנים של בדידות צרובים על הקירות..

אני לבד וזה לא משנה כמה חזק ואוהב הקשר שלי עם חברים יהיה, אף אחד מהם לא יכול למלא את החלל הזה.

הדם מתנקז כליל ובתחתי הלב נישאר רק בוץ סמיך ודביק של דם כרוש המסרב להתנקות ולזוז משם..

אני שוחה בבוץ שהיא השאירה ומתגעגע לכל מה שהיא הייתה וזה מתערבב עם הבוץ שזאת שקדמה לה השאירה וגם זאת שקדמה לה

כי בוץ זה בוץ ובוץ זה בוץ וזה לא משנה כמה דם אנקז החוצה הבוץ ישאר..

אז אני יושב עם הגיטרה ולא מסוגל להפסיק לנגן

-

-

-

-

אני מחכה בסבלנות..

היא תבוא עם כלי עבודה.. תשפץ, תנקה, תרהט מחדש..

לא עוד דיירת בשכירות.. מהבוץ היא תבנה בית חם.

IM ALנערת הגורל
edya
04/05/2018 07:28
כמה שעולם האהבה הוא עולם מורכב...
לגבי המשפטים מהחברים הדוסים שלך אני קצת מסכימה והרבה לא מסכימה.. האמת שבכלל יוצא לי לערוך את הדיון הזה כל פעם מחדש חחח ותמיד הנקודות ראיה והפערים בינהן מעניינות אותי.
החברים הדוסים, חרדים?
God Is A Woman
07/05/2018 06:38
זה מעניין איך כל אחד מתחבר לחלק אחר בטקסט לפי העולם שממנו הקורא מגיעו
אחד תימני היפי דתי כזה והשני חרדי אמריקאי חח
על מה מסכימה? על מה לא? אשמח לשמוע את דעתך
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הנבחרת
•  10.01 מומין א
•  12.01 מומין ב
•  18.03 מומין ג
•  17.06 אבא
•  20.07 שליטת האש והיקום
•  14.09 מר גרגמל
•  01.11 חמור בר
•  30.12 אמא
•  30.12 בלי
מניפסט
אני לא אוהב שמפריעים לי להתרכז בחלומות שלי:
----------------------------------------------------------------------------------------------
נורמלי עד כמה שאני מכיר זה הרס עצמי וסביבתי מתמשך מיום הבלדי ועד יום מותי.

חיי את חיי בניסיון לצמצם את הפער בין מי שאני למי שאני רוצה להיות.

אל תפחד לגדול לאט, תפחד להשאר ללא שינוי.

לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים

תן את כל מה שיש לך אבל לא את עצמך.

אל תלך נגד הטוב שלך

אל תלך נגד הטבע שלך

אל תשתנה בשביל אף אחת.

לא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זנים אחריהם.

ואהבת לרעך כמוך!

אנשים זה קל, שחמט זה קשה.

אנשים אוהבים להתווכח, אוהבים לריב ולא להסכים, אני מסתפק בלהיות מאושר :-)

אל תצפה מאנשים לעשות את מה שהם לא יכולים לעשות.

אל תכעס על ההורים שלך, הם עשו את מה שידעו כשגידלו אותך.

יש 3 דברים שאני צריך בחיים: אוויר,מים ופיפי. כל השאר זה רוצה.

אל תהייה קורבן

אל תשתף פעולה עם הרוע

אל תעמוד מן הצד

תוכנית היא קו ישר, רצון הוא גל

רק אם יש לך אינטרס אישי אפשר לתת המון

אתה לא יכול לא לטעות, לכן טעה! (פועל ציווי).

תשארו רעבים, תשארו פזיזים

אפשר לחבר את הנקודות רק במבט לאחור.

לך עם המוח, אבל תן לאינטואיציה להוביל ושהלב יבחר

כל סוד הקסם, הוא לתווך על הפער בין:
מה שיש להגיד - מה שיוצא מהפה - מה שמתקבל באזן
.