עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אנימטור
בעל חוש הומור ילדותי מפותח P=
בקיץ טיולים, בחורף כרבולים
גיטריסט
גיימר
היפר אקטיבי
הרפתקן
חיי בין השוק למטבח
טיפוס זוגי
ילד טבע
משקיען
סטלן קל
קוף משוגע
חברים
AnastasiaסיציליאנהSystem MeedyaGeminiנערת הגורל
מתעב עד עומק נשמתי
אוכל זבל
זמרים בלי להקה
לבהות בטלויזיה
לעמוד בתור
סיגריות
פוליטיקה
תאורה לבנה
דמויות&סיפורים
התפתחות אישית

אנה אל

22/03/2018 20:34
God Is A Woman

23/8/2015 04:07
מבוא לאנה
כמו כל שני ישראבלוגרים הניפגשים לראשונה, מין ההכרח שהמפגש יהיה יוצא דופן. לא רק בשל טבעם המיוחד (והיחודי לכל אחד) של הבלוגרים אלה גם בשל ההכרות העמוקה-שיטחית המתקיימת ביניהם. יחסים רגילים מתקדמים באיטיות מהאני אל הזר בהדדיות בין השלבים, עד שכל צד מגיע אל האני של הזר (או לפחות זאת השאיפה). בלוגרים לעומת זאת, מדלגים על כל רמות היכרות.

בכל סיפור, ככל שהדמות טובה יותר ככה היא "חיה" יותר. סופר טוב לוקח בחשבון שהדמות היא תוצר של כל ההיסטוריה שלה והפרי-היסטוריה שלה. בן אדם זאת הדמות האולטמטיבית: ההיסטוריה שלה בנויה מההתחלה שלה ועד לרגע הזה - וגם בנוייה מכל מה שקרה מקיום הזמן ועד ולהתחלה שלה. היסטוריה שלמה של בן אדם לא מורכבת רק מאוסף אירועים בודדים שהסופר חקק בראשה של הדמות, אלה היא מורכבת מכל שנייה ושנייה. לכן בלוג, סיפור מנוקדת המבט של הכותב יגרום לנו להזדהות יותר מעם כל דמות אחרת. כי ה''אני'' של הקורא) מתבלבל עם ה''אני'' של הדמות. במילים אחרות

לישראבלוגרים יש את הפריבילגיה להיכנס לעיניים של הזר ולהבין אותו, ככל שהבלוגר כותב בצורה אוטנטית ומשתף יותר כך ההיכרות ברורה ואוטנטית יותר (לא עמוקה יותר, אלה ברורה יותר מכיוון שהיא כבר ברמה עמוקה ביותר). סובייקטיביות הכתיבה לא משנה כלל מכיוון שגם היא נילקחת בחשבון: הדמות היא הסופר. 

כשכל זה נלקח בחשבון המפגש הראשון הוא בהחלט יוצא דופן. זה מרגיש כמו להיזכר באדם יקר ששחכת לחלוטין, אדם שמעולם לא פגשת והיא לא אותך. במפגש הראשון רמת ההיכרות חוזרת להתחלתית מכיוון שמעכשיו כל הדימיון על אותו אדם מוגבל למציאות. עד אותה פגישה הדמות הייתה מופשטת לחלוטין והדימיון מילא את השאר. עם כל פרט שספגתי מלבד הבלוג עצמו (תמונות, לייקים בפייסבוק וכו) הדמות התקבעה והתקרבה יותר למציאות, אך לא בהכרח התרחקה מהדימיון. במפגש הראשוני יש הלם מכיוון שקיבוע הדמות עובר סנכרון מלא עם המציאות ולא נותר מקום לדימיון. לפני שיוצרים קשר עם אדם אנחנו לא יודעים איך האדם השני ניראה, נישמע, מריח, מחייך ועוד המון פרטים שאנחנו סופגים ברמות שונות של מודעות.




25/8/2015 01:44

אנה אל
חלק א' - נשיקה מלוחה

האמת שלא ידעתי כלל למה לצפות. הרעיון הכללי של הבנאדם כבר נודע לי מראש אך דבר לא יכול להכין אותך לאדם חדש ומשוגע. הדבר היחיד שלא היה לי ספק לגבייה זה שמכל החמישה, היא אש. התגובה למים תמיד תהייה אלימה. וכמובן.. ניפגשנו בים. על החוף השמש רוקדת בין רגלייה אך בים הסיפור הוא שונה. פחד מהגלים כבש אותה כבר בילדות וזאת עטה עלי למחסה מכל ניסיון קל של המים להציפה. בתכלאס אני לא מתלונן. הינה אני, בלב ים בפגישה שאורכה כמה רגעים והעלמה כבר בזרועותיי. גופה צמוד לגופי ומבקשת את ידי. ''אני מרגישה בנוח איתך'' היא אומרת כשידייה כרוחות סביב צוורי, ידי מגנות על גופה צמוד לשלי. זה דייט שבהחלט לא אשכח. כששני אנשים מכירים כבר שנים אך מעולם לא נפגשו.. כל מה שנותר הוא לעיין בהיכרות ולהתקדם בשלבים כך שזמן ההיכרות תתאום למציאות. אנו שוחים אל עבר השובר גלים, והוא כשמו: שובר את הגלים ואנחנו בטוחים ברדודים. היא סוף סוף מרגישה בטוחה ומשחררת את האחיזה. מהלכים עם הידיים ונעים מצד לצד. והמים סוחפים. פתאום הזרמים מצטלבים כשפנייה קרובות לשלי. עינייה נעצמות ושפתינו נפגשות. עם כל הקשיחות והנחישות היא מנשקת ברכות של אהבה תמימה. השקיעה כבר בוערת דקה אחרונה ואנחנו מטפסים על הסלעים לחוותה במלואה. נידמה לפעמים שהחיים שלי בעצם דיי קצרים.. רצף הזמן מתחבר משקיעה לשקיעה וזהו הזמן האמיתי. השריפה הגדולה כבתה מספיק כדי לישר בה מבט, רגע לפני שנבלעה באופק.


חלק ב' - דגים וקשת

אנו קמים מהסדין וכבר לא כל כך בפוקוס, בועטים בחול. המים החמים צוננים על הגוף הרותח. אנחנו פוצחים בצחוק מתגלגל ומחזיקים ידיים. מתקדמים בהתרגשות אל עבר העמוקים בצפייה להקלה שתבוא. נידמה היה שלא עזבנו את המקום והפגישה משבוע שעבר התחילה היום. הים כמו שמיכת משי מבריקה בשמש, הגלים דוהרים לעברנו כבועות אוויר מתחת לשמיכה התמתנופפת וחובט בברכנו. מתגלגלים על המיטה, ונישכבים על המים. פתאום בין הגלים היא אומרת "אני ממש מקווה שתהיה פה בסופ"ש הבא! סופ"ש הבא זה הסופ"ש האחרון לחופש ואני ממש רוצה לבלות אותו איתך" זה מרגיש כמו צביטה כואבת כשהיא מראה כמה מתוקה היא יכולה להיות כשהיא רוצה חחח.. איך יכולתי לסרב?.. כמובן שאבוא! הפוביית מים שלה עובדת לטובתי כשזאת קופצת עלי ומסכלת רגלייה עלי. החיבור הפיסי הופך לפנימי. כבר מההתחלה אנו מרגישים בנוח בקירבה, עם הגל הראשון גופה נצמד לשלי, שם אנו בטוחים.. משחזרים את אירועי שבוע שעבר. למדתי לקבל ולא לקחת, כשזאת נתלת על ידי אני מקבלה. כשמרגישה בטוחה משליכה עצמה מעלי כציפור חופשיה ואני נותן לה ללכת. מקבלה ושומרה אך לא סוגר עלייה. כיאה לאש היא מתקרבת ומתרחקת ברמטיות ובקצב מסחרר.


זה כמו לנסות ללטף חתולה, היא בודקת ובוחנת את היד מכל עבר, לא מאמינה למה שאינה רואה וממשיכה לבחון בשנית, אולי פספסה. לא מסתערת פנימה בעיוורון. רק בעזרת סבלנות רבה ניתן לערום על החתולה, כל הפגנת רצון כלפיה יגרום לה לאבד עניין. היא תבחן את הסבלנות כשכמעט תיגע ותבלום או תפספס ברגע האחרון, בוחנת אם התכוונתה ללטף או שלא התכוונת ללטף. אם ידך נשלכה קדימה מילימטר כוונותייך גלויות. אך אם לא זזת ולא מילימטר אחד! היא תרגיש נפגעת ''איך לעזאזל אתה לא חושק ביצור שמימי כמוני??!?''.. אם תיסוג החתולה לא תשתין לכיוונך ''אם אני לא שווה את המאמץ שלך אני לא רוצה בך!''.. זהו משחק סבלנות. אך הפעם מדובר באישה, אינני מנסה לקחת דבר והפיתיון בעצם מתנה. בסוף היא תבוא לבד.. בתנאים שלה.


אף אחד לא רצה שזה יגמר, אבל יש לי עבודה הערב. אבא שלי בחו'ל ומישהו צריך לעבוד במשק. מי אם לא בניו?? אז הזמנתי אותה אלי, יותר בשביל לא להתחרט מאוחר יותר מאשר באמת לצפות שתבוא. והיא באה!
יש לי תאוריה שכל הבנות מתחלקות ל2.
לוחמות ונסיכות.

הנסיכות רוצות ביחסים השובניסטיים וקלאסים מוגדרים, יש בזה את חובותיו וזחויותיו, אך לרוב אלו שוחכות את חובותן בציפייה לקבל ולא לתת.. ''אני עצמי מספיקה''. הסוג השני הוא המאתגר והליבראלי, הלוחמות. אלו שמאמינות בשיוויון ובאי מיגדריות. כמה מתפקידי הגבר עוברים לכתפיי האישה אך כמה מתפקידייה עוברים אל הגבר. שגם לזה יש יתרונות וחסרונות, אך תמיד מאתגר ומסובך יותר מכיוון שאינני יודע את תפקידי, עם כל אחת צריך לעשות חלוקת תפקידים מחדש. אני מניח שכולן קצת מכל דבר במינונים שונים. אני מה איכפת לי.. שהיא תגיד בדיוק מה היא ומי היא ואני אגיד - טוב. את אישה חכמה מטבח מיטה? טוב.. את לוחמת הדרקון שצדה זאבים? סבבה.. מה שאת רוצה, אני לא מתערב חח. למדתי לאהוב ולא לשפוט. נוח שכמוני.

הפעם מדובר בלוחמת אבל באותו יום היא לא השאירה צל של ספק. כשהצטרפה לעבודה במשק קיבלה שוק כמו של כל אדם שמעולם לא ראה חיות משק והגיבה בהתאם. אך לא נתנה תיוג שלילי ועיכלה את החוויה. אני התפעלתי מעצם הנכונות לעבודה, הצטרפה למלאכה ביעילות ותרמה את חלקה. השקיעה מאחורינו מלטפת את גבי וקוראת לי להפרד. לפני שכבתה לקחנו הפסקה. שמה מאחורי הדיר השקיעות תמיד נהדרות. השמיים בוערים וצובעים את השדות עד האופק. מרחוק העיר משנה את צבעייה וכמעט שהמים נושקים לשמיים. לרגע אחד ביום, לא כל יום, רק כשהשמיים בוערים ואנחנו בוהים.. שם אנו נמצאים.

משם חזרנו לעבוד רק עוד קצת לפני שפרשנו לחלוטין. את חלקי כבר תרמתי כל הסופ'ש והפעם יש לי אורחת. הלכנו לאכול ולהתקלח. מיהרתי להגיש לה בגדים להחלפה. התאמתי את צבע הבוקסר לחולצה בתקווה שזה ישפר את הסיכוי שתלבש אותם (בכל זאת לבנות זה יותר איכפת). אני ממש אוהב שבנות לובשות לי את הבגדים.. זה עושה לי את זה ממש.

נכנסתי להתקלח כשזאת סיננה לעברי שתלבש את בגדיה המלוכלכים.. למזלי היום היינו בים ועבדנו בדיר כבשים. כשיצאתי זאת הייתה שרועה על מיטתי מחופשת לשלי בבגדי. באיטיות אני מחזר על צעדייה, חס וחלילה לא מתקדם מלפנייה. כי ככה זה עם חתולות. היא מתקרבת ומתרחקת אבל בסוף מלטפת אותך קודם, אחרת תחטוף ביס ושריטה. מבקשת ומקבלת אישור לאחוז בשערי ורותמת את בירכיה עלי, נאחזת בשערי. בעצם ביקשה אישור על כולי אך אין זה שונה.. על שערי המרכיב את זהותי אשמור עד חירוף הנפש. אך מה חתולה תרצה אם לא את מה שאסור? התרגשות על פנייה התפשטה כשזאת קיבלה את השליטה..

קודם מוודא את הסכמתי וסמכותה עלי בפקודות ואז נכנסת לדמות. נוהגת בי כגבר אכזר הטועם את הדבש מצוורה של עלמה. מרותק בין רגלייה וידי מושטות אל מעל ראשי, לוחשת לי דברים באוזן. אני משתף פעולה בסקרנות רבה, משועשע מרעיונותייה. חיוכה הרחב נידמה על סף הצחוק, התרגשות מתפרצת מאיימת לפרוץ מעינייה כשזאת מתענגת על מעמדה. חיוכה מדבק וקשה לי שלא לפרוץ בצחוק בעצמי.

קודקודנו מתנשאים דומה אך בכל זאת יש לי את היתרון המגדרי. כניראה שאוכל לרתקה תחת גופי אם רק ארצה אך לא אקרא תיגר.. לא היום בכל אופן. אני תוהה אם זאת הייתה טעות מכיוון שזה מה שכבש את ליבה של בי, העובדה שלמרות מראי הצנום כוחי גובר על שלה בקלות (אולי משהו חיובי שאוכל לזקוף לטובת העבודה במשק). אך הסקרנות ניצחה והמשחק המשיך, מציית לחוקיה. קושרת את עיניי ומביימת את צעדיי. משגעת ומשעשעת היא נישארת בשליטה, משאירה טעם לעוד.

השנה עוד רגע מתחילה והשיגרה מגיעה. אבל שם ברגע של השקיעה, איפה שכל הזמנים נפגשים, הובטח שזאת לא הייתה הפעם האחרונה שניפגש

Anastasiaedyaנערת הגורל
Anastasia
23/03/2018 00:16
הצפת אותי כרגע בזכרונות מאחד הימים היותר טובים שהיו לי, תודה :)
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הנבחרת
•  10.01 מומין א
•  12.01 מומין ב
•  18.03 מומין ג
•  17.06 אבא
•  20.07 שליטת האש והיקום
•  14.09 מר גרגמל
•  01.11 חמור בר
•  30.12 אמא
•  30.12 בלי
מניפסט
אני לא אוהב שמפריעים לי להתרכז בחלומות שלי:
----------------------------------------------------------------------------------------------
נורמלי עד כמה שאני מכיר זה הרס עצמי וסביבתי מתמשך מיום הבלדי ועד יום מותי.

חיי את חיי בניסיון לצמצם את הפער בין מי שאני למי שאני רוצה להיות.

אל תפחד לגדול לאט, תפחד להשאר ללא שינוי.

לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים

תן את כל מה שיש לך אבל לא את עצמך.

אל תלך נגד הטוב שלך

אל תלך נגד הטבע שלך

אל תשתנה בשביל אף אחת.

לא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זנים אחריהם.

ואהבת לרעך כמוך!

אנשים זה קל, שחמט זה קשה.

אנשים אוהבים להתווכח, אוהבים לריב ולא להסכים, אני מסתפק בלהיות מאושר :-)

אל תצפה מאנשים לעשות את מה שהם לא יכולים לעשות.

אל תכעס על ההורים שלך, הם עשו את מה שידעו כשגידלו אותך.

יש 3 דברים שאני צריך בחיים: אוויר,מים ופיפי. כל השאר זה רוצה.

אל תהייה קורבן

אל תשתף פעולה עם הרוע

אל תעמוד מן הצד

תוכנית היא קו ישר, רצון הוא גל

רק אם יש לך אינטרס אישי אפשר לתת המון

אתה לא יכול לא לטעות, לכן טעה! (פועל ציווי).

תשארו רעבים, תשארו פזיזים

אפשר לחבר את הנקודות רק במבט לאחור.

לך עם המוח, אבל תן לאינטואיציה להוביל ושהלב יבחר

כל סוד הקסם, הוא לתווך על הפער בין:
מה שיש להגיד - מה שיוצא מהפה - מה שמתקבל באזן
.