עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אנימטור
בעל חוש הומור ילדותי מפותח P=
בקיץ טיולים, בחורף כרבולים
גיטריסט
גיימר
היפר אקטיבי
הרפתקן
חיי בין השוק למטבח
טיפוס זוגי
ילד טבע
משקיען
סטלן קל
קוף משוגע
חברים
AnastasiaסיציליאנהSystem MeedyaGeminiנערת הגורל
מתעב עד עומק נשמתי
אוכל זבל
זמרים בלי להקה
לבהות בטלויזיה
לעמוד בתור
סיגריות
פוליטיקה
תאורה לבנה
דמויות&סיפורים
התפתחות אישית

ניסיון ראשון

09/03/2018 08:49
God Is A Woman
4/7/2015 01:05
כוויות ברגליים

היום התעוררתי באנרגיות מטורפות. היום הגיע היום שחיכיתי לו כמה שבועות של חשיבה ותכנון. הגשמה של התנהגות והתבטאויות של שנים. היום ניסיתי בפעם הראשונה לצאת לעצמאות. אני מדגיש פעם ראשונה כי זה ברור לי כשמש שצריך הרבה ניסיונות עד שעפים. אנחנו לא ציפורים שממריאות בתינוקות מהקן. אנחנו צריכים להתרסק על הסלעים פעם אחר פעם עד שנכנסים לכושר ומצליחים לדאות קצת. עדיין מתרסקים אבל כניראה שעוד קצת כבר נעוף.

קניתי את כל מה שצריך. עמלתי בבישולים ובשישי בבוקר הכל היה מוכן ליציאה. 24 ג'חנונים homemade חתוכים לביסים יפים, ארוזים יפה בקופסא יחד עם קופסא קטנה לרוטב עגבניות משובח ולצידו ביצה קשה. ביצי עלק  חופש אורגניות. אני חושב שכרגע אני מחזיק בתואר האדם-שהכי-מעצבן-טבעונים-בעולם. טבעוני, אבל מוכר ביצים. היי אני בכיף אמכור טחינה במקום ביצים. אבל אז לא יקנו, כשאנשים ישתנו החנויות ישתנו. מסעדה בשדרות שתכפה על לקוחותיה אוכל טבעוני תהפוך את העיר לטבעונית?.. ואני, מנסה להסתדר בעולם הזה. יש? יש. הכל ארוז יפה יחד עם סכום ומפית. 24 אריזות יפות עם מדבקה של לב וכיתוב "בתאבון" לשמח עוד קצת את האנשים. התיק ארוז עד 0 מקום ואני בהתרגשות סוחב הכל לים.

 

הרעיון עלה כשישבתי בים והתחשק לי ג'חנון. מי לא ישמח לג'חנון עבודת יד בים?? רק 15 ש"ח ואני מביא לך את זה עד לים! כבר חתכתי בשבילך! רק תאכל/י.  הגעתי לחוף חמוש בגופייה, קוקו גולשים ומשקפי שמש (פעם ראשונה שאני לובש משקפי שמש בחיים האלו.. קניתי בהבטחה לצאת מלא לים ולכינרת). הסנדלים בתיק, חיוך גדול ואני מכריז "ג'חנון 15 שקל! חתוך עם ביצה ורוטב! מוכן לאכילה! ג'חנון 15 שקל!" אדם לבוש חולצה צהובה זוהרת פנה אלי. יש! לקוח ראשון תוך  7 שניות! הכנתי רק 20 בשביל לעשות ניסוי.. הצפי הוא למכור בשישי ושבת 50 יחידות בכל יום ולעשות רווח נטו של 1000 ש"ח. "כן, מי אתה..?" שואל דרך המשקפי שמש הדיסטאנסיות שלו "GodIsAWoman ואתה?" אני שואל ורואה את החוסר עניין בג'חנון שלי, מחפש רמזים.. חולצה זוהרת, דיסטאנס.. זה פקח!! הלב ירד לי לתחתונים, אותו פחד ישן ממ.צ עלה. מה מ.צ??.. הוא יקח אותך למשטרה! "תראי לי חוגר תעודה מזהה.. בו.. בוא איתי" הוא אומר ואני מגיב במהירות "לא.. לא.. לא צריך עזוב, תן לי ללכת" אני אומר חצי מבקש וחצי דורש "לא צריך תעודת זהות, אני חייל משוחרר.. מנסה להשיג את לחמי בדרכי. עזוב אני לא מחפש צרות.. אני אלך. רק הגעתי, פעם ראשונה שאני מנסה את זה" אני פונה אל הלב שלך מה שנקרא.. לא נתתי לו להשחיל מילה עד שלבסוף הוא שחרר אותי "שלא אראה אותך פה שוב" הוא אומר ומורה לי לכביש. אני הולך דוך. על הטיילת, שוטף רגליים ומרגיע את עצמי.. זהו? נגמר? מרגיש את הדפיקות לב של חיה במנוסה. אותם תחושות מהשירות שכבר שנה לא עוזב אותי.

 

אתמול בלילה הלכתי לצחצח שיניים, אני מתארח בבית של בלי (Belly), שולף מהתיק מברשת שיניים וחוט דנטלי, תוקע אותם בגומי של הבוקסר. הרגל ישן מהצבא שחס וחלילה לא אצטרך ליצור מגע עם מדפי הברזל של מקלחות הבסיס. כשאני נכנס השותף של בלי מצחצח שייניים. הוא מסתכל דרך המראה בשעמום על המברשת התקועה בחיבור הנוח שבין הרגל לבטן, כאילו אלוהים יצר שקע מושלם בדיוק למטרה זאת. "הרגל של צה"ל" אני מסביר בחיוך. "ואה.. צה"ל, איזה ישן זה.." מה בן כמה אתה??? 28?.. ניראה צעיר.. 26? 25?.. "בן כמה אתה?" "21" הוא עונה בעיניים מזוגגות, מקרצף את השיניים. מה 21?? "מ.מה?.. מתי השתחררת?" אני שואל לא מבין את הבנאדם. "לפני חצי שנה.. זה מלא זמן מי זוכר מה היה שם בכלל" הוא מסביר. מה מי זוכר?? איך שוכחים?? (איך סולחים?). ראבק! מה זה טראומה לכל החיים?..

אני יושב בוהה בחוף מריץ אלף תסריטים במהירות האור וחושב איך לנצח את המערכת.. מיומנות שרכשתי במלחמת הפוליטיקה-זכויות-מעמדות של המערכת הצבאית. אוקיי.. כל הפקחים לובשים חולצה מצחיקה. יש 2-5 פקחים שמנקים ומסדרים את הכיסאות והשמשיות. הם גם לא עוזבים את המתחם של השמשיות. בין קבוצות השמשיות יש המון אנשים על החול. הם הלקוחות שלי.

 

יצאתי לסיבוב נוסף, קודם תופס קצת מרחק מהפקח שדיבר איתי וממשיך בחיוך. הפעם קצת יותר שקול ובשקט. פונה לאנשים ולא מכריז בקולי קולות. מסתובב בין האנשים, האווירה טובה. מחשב את הפקחים כמו מוקשים, משכשך רגליים במים ופונה לאנשים בנימוס. כולם מסרבים ואני לא מוותר על איש. פונה אל היושבים העמוקים של החוף. אישה שרחוק מהמים והחול ממש שורף ברגליים. בשביל לא באמת לחטוף כוויה אני הולך בשורות: מהים לאנשים וחזור. מתקדם צעד צפונה ועוד פעם, ממערב למזרח  בשורות וחזור. בחיי שהחול רותח! כולם מחייכים, כולם מפרגנים "אחלה יוזמה!", אף אחד לא קונה. עברתי על כל החופים של ת"א.. החול טובעני והתיק כבד. אני משתשדל לשמור על חזות נינוחה ולא מתכופף יותר מידי עם התיק הכבד. בחוף הצפוני הרגליים שלי כבר הרגו אותי מכאבים. היה לי ברור שמחר הולך להיות כמו שבוע מלחמה כי מחר כולי שלפוחיות. 

 

סיימתי את החוף האחרון יושב על סלע עם הרגליים במים. משקיף על האנשים וחושב מה עשיתי לא בסדר. היום נגמר ב4 מכירות ועוד אחד שממש ממש רצה ואז גילה שאין לו מזומן אז נתתי לו בחינם. עושה חשבון.. הפקחים, זה לא חוקי בעליל מה שאני עושה.. צריך אישור למכור, אישור למכור על החוף, אישור של משרד הבריאות, מיסים, מס הכנסה, ביטוח לאומי ועוד הרבה דברים שרחוקים ממני שנות אור (דמי חסות? עבריינים? תחרות?).

חוכמת רחוב, למה לא קנו:

1. ג'חנון זה ארוחת בוקר ובגלל כל מיני עיכובים והגעתי לחוף הראשון רק ב12.

2. ג'חנון זה משמין וכוסיות לא אוכלות/אוכלים דברים כאלו.

3. אנשים כבר היו שבעים/ בדיוק הולכים/ פתחו כבר את האוכל שהביאו

4. כמעט כולם אמרו לי לבוא בשבת. 

 

חתכתי לאכול חומוס בדיזינגוף. חומוס באסה אני קורא לזה. דופק פיתות ומתפטם עד תום. אחרי ששבועיים אני מאוזן, אוכל 2 ארוחות ביום. טבעוני 100%, לא מתמלא יותר מידי.. היום ניגבתי אולי בצל וחצי בחומוס! מלא בצל! מלא חריף! בבאסה יושב לבד ומענה את המלצרית ששואלת "תרצה refill על חשבון הבית?" בטח! תביאי על חשבון הבלוק! משם המשכתי לבקר את המאהבת שלי שבכל ביקור אני מבטיח לה מחדש שחודש הבא יהיה לי מספיק כסף לחזור איתה הביתה. המוכרים בכלי זמר כבר מכירים אותי ומפנים אותי אל מיתרייה "אתה תמיד מוזמן?" הם אמרו, סיפרתי להם את היום שלי כאילו שזה מעניין להם את הביצה ולימדתי כחצי שעה ילד בן 6 לנגן.

תובנה על כוויות: הגוף בטראומה ובגלל זה זה מרגיש שאתה ממשיך להשרף גם אחרי!

למזלי, אין שלפוחיות. נתראה מחר בים.




8/7/2015 02:30

חמוש בסנדלים – מסקנות מאמש

לאחר הסקת מסקנות ושיחה עם מומין1: "צא לים.. ב2 ככה.. מיליון איש! אנשים כבר שותים בירה ככה הרעב מתחיל להפתח ככה ואתה פתאום מגיע עם ג'חנון חתוך. זה יעוף."

 

"יום שבת זה לא יום שישי"

יצאתי מהדירה ב1 וחצי.. הרבה יותר רגוע מאתמול. כבר לא קופצני עם חיוך מרוח על הפרצוף. עובד לאט, מחמם במים רותחים את הביצים מאתמול ומוציא את קופסאות הגחנונים, מהמדף התחתון של המקרר, לשמש. היי זה מאתמול אבל מהרגע שהיה מוכן עד הרגע שנכנס למקרר היה 4 שעות בערך. הם טובים תודה אל תספרו למשרד הבריאות.

תיק על הגב, שיט. שכחתי משקפי שמש שמההתנסות הקודמת אני הרבה יותר אהוב על ידי בנות יפות בנות ה25 ולכן הוא חיוני למכירות. תיק על הגב, שיט. אין אוטובוסים.. שבת. יצאתי ברגל, הלכתי אינסוף קילומטרים בניסיון לתפוס את קו 16 מנקודה שבה הוא לא עמוס. ברגע שהחלטתי לקחת מונית ספיישל עצר מונית שירות עם מקום אחד. כמה שלא בא לי לשלם לספיישל ואני יודע שלא אמכור.. הייתי מוכן לשלם כדי להכשל ולגדול. הגעתי בדיוק ב2..

 

ירדתי לחוף חמוש בסנדלים חח. כמה שיש הבדל, זה אש!.. או קריר בעצם. אני מרגיש כמו בסירה בטוחה ששטה על לבה. "תשמע לי חמוד, אני בעסקי המכירות כבר הרבה הרבה שנים. ואני אומר לך שאתה לא נותן לאנשים הזדמנות להגיד כן. אתה מציע ג'חנון אומרים לא ואתה כבר ממשיך ללכת, אתה לא עוצר. הם לא יודעים שהם לא רוצים את זה ולך זה לא צריך להיות איכפת. גם אם הם לא יאהבו ויזרקו את זה לפח אותך זה לא מעניין בכלל, אתה מכרת להם והכסף בכיס." אמר איש המכירות על החוף..
אתמול הייתי מוכר תוך כדי הליכה איטית. מקבל "לא" עונה "יום טוב" וממשיך.

נגשתי אל הלקוחות שלא מתחת לשימשיות והתקופפתי עם התיק והחול והשמש. מגיש ככה לגובה אכילה "סליחה אפשר לעניין אותך בג'חנון? ביצה של שבת ורוטב.." "חברה אני מוכר ג'חנונים אפשר לעניין אותכם?" עברתי אחד אחד וניגשתי בצורה אינטימית. בהתחלה התשובות של "אכלנו כבר" עלו וכמו מקודם הרגשתי שוב אידיוט שהגעתי מאוחר. אבל אז ככל שהתקדמתי התגלתה יותר ויותר מאסה אדירה של אנשים (בחיי 2 וחצי מטר מרובע לבנאדם) צעירים ושיכורים. פתאום מכירה ראשונה צולעת. $צ'לאצ'ינג$ עוד אחת! $צ'ינג צ'ינג$ וככה כמו טפטוף הם התתחילו לקנות ובסוף אנשים רצו אלי לקנות כי עברתי אותם! מכרתי את כולם!!! ראיתי כמה שהשתהות עוזרת.. אמרו לי "לא" נשארתי בביטחון וזה הפך ל"כן" אחרי 5 שניות. הגעתי לסוף החוף באנרגיות גבוהות. זה כאילו שכשהאנרגיות שלנו נמוכות אז אנחנו יותר פגיעים ואז קורת תאונה שמורידה את ההילה יותר ואז חשופים יותר!.. כמו תאונת שרשרת. מהפקח: *בום!* לא מוכר! *סזבונג!* כוויות ברגליים! *טראח!* מאבד איזון ונופל לפיתות וחומוס חח.

וכשזה הפוך אז הכל הפוך: סיימתי את החוף הצפוני מבסוט ובלי ג'חנונים. התיישבתי עם סלע בדיוק עם עוד 2 חברים. חלקנו את הסלע וישבנו לדבר להכיר קצת.. כן חברים בת'א המנוכרת. האמת שלא מכרתי את כולם.. מכרתי 2 פחות. אחד שמרתי לעצמי ואחד החלפתי בג'וינט! חחח. במיקרה גם לחברים היה עשבים אז ישבנו בכיף. ואז אכלתי את הגחנון... omg!.. כמה אושר חילקתי היום?!! משביע בול! טטעעייםם! אחלה ארוחת בוקר, זה מושלם לשבת על הים.


נכנסנו לים ושחינו עוד איזה שעה. אחרי זה נפרדנו לשלום והלכתי לדרכי. *צליל פעמונים* נו קארמה אני עייף רוצה הביתה.. מה הפעם?.. אני מרים מבט ורואה מעגל של אנשים. רוקדים, שרים, לבושים בגדי הודו הארדקור וכמה עם גלימות כתומות של קדושים. רובם עם ראסטות/שיער ארוך/ קרחת וצמה דתית קטנה מקודקוד הראש. רוקדים ושרים ומנגנים בכלים הזויים. על הטיילת של תל אביב.

אולי לעיר הזאת יש עוד תקווה להפוך לקיבוץ.. "בוא תרקוד איתנו D=" אחד הגברים מזמין אותי. קארמה אין לי כוח.. הוא מלמד אותי את הריקוד הפשוט. השיר כתוב על שלט בד שאותו החזיקו 2 אנשים. שיר מדיטציה קצרה שחזרה על עצמה אינספור פעמים. זרמתי, רקדתי בטירוף כמו קנגרו. השתחררתיי. זכרתי את המילים בעל פה תוך כמה רגעים.

לאחר שעה השקיעה התחילה.. שריפה כתומה נגלתה מעל הים. המוסיקה מתלהטת גם היא ואני מסתובב סביב עצמי על רגל אחת כמו מאוורר כבר כמה דקות. אני מסטול.. הכל מרוח בערבוב צבעים לוהטים! חוף ים.. ישראלים שרים שירי מדיטציה הודים. ים ונעים. אני כל כך טס להודו.

רקדנו כמה שעות.

 

אני גמור מאנרגיות לחלוטין אני סוחב את עצמי שואל לאן. הלכתי להנציח את היום הזה באחת המסעדות האהובות עלי "הבית התאילנדי".. אני לא מבין אנשים שכותבים על זה שהם הולכים לבד למסעדות ומרגיש טוב עם עצמם. לי זה ברור. אחרי זה הלכתי לישון כמו תינוק.

 

אז.. סגרי את המינוס, עשיתי צעד משמעותי כעצמאי ולמי איכפת מכסף?

אני סוגר את עסקי הג'חנונים חח

רגע, נהנת? כן. זה הכל

IM ALנערת הגורלedya
נערת הגורל
11/03/2018 23:37
מי יוצא לים ב-14:00 בצהריים? חום אימים בשעות האלה. נו, מילא. איך בכלל מציגים ג'חנון למכירה בים? בקושי אבטיח אוכלים בים. איזה חיים משוגעים.
God Is A Woman
15/03/2018 20:00
איך מציגים? דווקא פירטתי ממש הרבה חח
LaCroiX Gauloises
17/03/2018 22:05
משעשע, אבל יפה שהחלטת על צעד ועמדת בכך- גם אם הוא לא מוצלח יותר מדי.
לכל מקרה ראיתי שיש הרבה שמכינים סנדוויצ'ים ומוכרים בצמתים לאנשים שבדרך לעבודה וכאלה, זה נראה לי ילך לך קצת יותר טוב מהג'חנון וגם תעשה טוב לאנשים שתתן להם אוכל בייתי במחיר טוב :) שיהיה בהצלחה
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הנבחרת
•  10.01 מומין א
•  12.01 מומין ב
•  18.03 מומין ג
•  17.06 אבא
•  20.07 שליטת האש והיקום
•  14.09 מר גרגמל
•  01.11 חמור בר
•  30.12 אמא
•  30.12 בלי
מניפסט
אני לא אוהב שמפריעים לי להתרכז בחלומות שלי:
----------------------------------------------------------------------------------------------
נורמלי עד כמה שאני מכיר זה הרס עצמי וסביבתי מתמשך מיום הבלדי ועד יום מותי.

חיי את חיי בניסיון לצמצם את הפער בין מי שאני למי שאני רוצה להיות.

אל תפחד לגדול לאט, תפחד להשאר ללא שינוי.

לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים

תן את כל מה שיש לך אבל לא את עצמך.

אל תלך נגד הטוב שלך

אל תלך נגד הטבע שלך

אל תשתנה בשביל אף אחת.

לא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זנים אחריהם.

ואהבת לרעך כמוך!

אנשים זה קל, שחמט זה קשה.

אנשים אוהבים להתווכח, אוהבים לריב ולא להסכים, אני מסתפק בלהיות מאושר :-)

אל תצפה מאנשים לעשות את מה שהם לא יכולים לעשות.

אל תכעס על ההורים שלך, הם עשו את מה שידעו כשגידלו אותך.

יש 3 דברים שאני צריך בחיים: אוויר,מים ופיפי. כל השאר זה רוצה.

אל תהייה קורבן

אל תשתף פעולה עם הרוע

אל תעמוד מן הצד

תוכנית היא קו ישר, רצון הוא גל

רק אם יש לך אינטרס אישי אפשר לתת המון

אתה לא יכול לא לטעות, לכן טעה! (פועל ציווי).

תשארו רעבים, תשארו פזיזים

אפשר לחבר את הנקודות רק במבט לאחור.

לך עם המוח, אבל תן לאינטואיציה להוביל ושהלב יבחר

כל סוד הקסם, הוא לתווך על הפער בין:
מה שיש להגיד - מה שיוצא מהפה - מה שמתקבל באזן
.