קראוון הקסם

שעת בוקר, *חמור בר פותחת את דלת המקרר בפעם הראשונה*

חמור בר: godisawoman מה הכנת לאכול?

אני: אין כלום, היום עושים קניות.
חמור בר: אה! יש פה יוגורט במקרר, אפשר?
אני: הבית הזה טבעוני, אם יש פה יוגורט אז הוא של הדייר הקודם ויושב כאן כבר חודשיים לפחות!
חמור בר: איפה תאריך?.. אאה הינה, ה29.9.. GodIsAWoman מה התאריך היום?
*חמור בר שותה את היוגורט*
אני: זה היה לפני שבועיים.
חמור בר: אוקיי.. 

*אני מפסיק לקרוא, בוהה בחמור* 

חמור בר: מה, זה לא היה מזמן..
אני: חמור בר! בכינרת את תקיאי ותשלשלי ואני אצחק ואכה אותך

*חמור צוחקת תוך כדי שהיא ממשיכה לשתות*

12/10/2013 13:17

~פוסט סופ"ש~

עכשיו בשבת בצהריים התעוררתי ב1 כששמעתי צעדים לכיוון החדר שלי. חשבתי שזה אבא שלי ועוד שנייה הוא הולך ללפתוח את דלת המתכת של החדר שלי בצליל שבירה חזק שיהרוס לי את היום ואז הוא יכנס מסריח כולו מחרא של כבשים ויצעק עלי משהו לא מעניין, שאתמול שכחתי לעשות משהו שהוא ביקש או שסתם יצעק על משהו או שיבקש ממני בחוסר רכות לקום כי כבר 1 (מה איכפת לו!?) ושהוא רוצה שאני אעבוד במשהו מאוד מסריח וקשה בשמש על הבוקר בלי לאכול או לעשות משהו לפני....

אבל לא, במקום זאת הדלת לא נפתחה, הצעדים התרחקו. פתחתי עיניים בחוסר הבנה וראיתי את החדר שלי שבבית שלי, לא של הבית של אבא שלי, הבית ההוא במרחק 200 ק'מ מפה. פתחתי את הדלת וקרסתי חזרה למצב ישיבה על המיטה, מנסה לאסוף עירנות. מחוץ לדלת לא חיכה לי מסדרון אבן אלה סלון של קראוון ישן. לא היה שום ריח של חרא ולא אנשים צועקים. רק ניכוח קלמנטינות באוויר הצפון ואת אחי בדם ששוכר איתי דירה אוכל קורנפלקס על הספה. 

אני אוהב אותו ואת הבית הזה.