23/5/2013 00:01
קראתי פעם כתבה על יער אחד ביפן שבזמן מלחמת העולם השנייה אנשים ברחו לשם בזמן המפלה של יפן.. בזמן שאלפי לוחמים התאבדו בכיכר המדינה אבללאחשוב.. בקיצור אנשים ברחו לשם ולא חזרו לעולם. עד לא מזמן מצאו ניצולים ממלחמת העולם השנייה מסתתרים ביער הזה כי הם בטוחים שהמלחמה עדיין מתחוללת. 40 שנה ישבו ביער, מין הסתם שלא ידעו נגמרה. אתם קולטים?! איזה יער מטורף זה!!! כל כך גדול שאנשים הלכו לאיבוד ואיש לא מצא אותם מאז!!!!
פנטזתי על היער הזה תקופה ארוכה מהחיים שלי. חשבתי לעצמי, אולי אעבוד קצת. אעשה כסף לכרטיס טיסה, אטוס ליפן ואעלם לי ביער הזה לעולמי עולמים. שם אוכל לברוח מכל העולם הנורא הזה. תמיד פנטזתי על גידול חקלאי שאגדל שם ומידי פעם אצא לאיזה כפר אחד בשביל למכור קצת ירקות כדי להנות מדברים כמו אינטרנט או אורז למשל חח.. עד היום זה רודף אותי, היער הזה. מידי פעם החרא של העולם הזה מציף אותי ואני חושב על לברוח לפינה שלי. הפינה שלי, היער הזה שאולי רק בראש שלי. מקום שאוכל להפעיל בו מוסיקה פול ווליום ולצרוח הכי חזק שאני יכול ולדעת בלב שלם שאף אחד לא שומע!
פתאום סתם ככה אני נהיה אובייקטיבי ורואה אנשים דבוקים לפלאפונים ובנות הולכות על נעליים משובשות ואנשים רבים על כסף ומעשנים סיגריות. לפתע כולם שחכו איך מסתכלים בעיניים ואיך אוהבים. כולם כל כך חיים בסרט של המציאות במקום לשחרר את עצמם. בנקודה הזאת, כשהאוזניות והמטאל לא מונעים מהם להכנס, פשוט אומר לעצמי
"טוב... אתה בא ליער?"..
;){kind=link}