עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אופטימי קיצוני [=
אנימטור
בעל חוש הומור ילדותי מפותח P=
בקיץ טיולים, בחורף כרבולים
גיטריסט
גיימר
היפר אקטיבי
הרפתקן
חיי בין השוק למטבח
טיפוס זוגי
ילד טבע
משקיען
סטלן קל
קוף משוגע
חברים
Anastasiaאחת שיודעתedyaGeminiנערת הגורל
מתעב עד עומק נשמתי
אוכל זבל
זמרים בלי להקה
לבהות בטלויזיה
לעמוד בתור
סיגריות
פוליטיקה
תאורה לבנה
דמויות&סיפורים
התפתחות אישית

המוות שערב לה בביתה?

23/12/2017 16:10
God Is A Woman

10/4/2013 05:25


אחרי חודשים שלא התראנו, חזרתי הביתה, אמא שכנעה אותי לבוא. אני כותב בבלוג אל תוך מעמקי הלילה, עושה סדר במחשבות ומהרהר על האם אני מסוגל לחיות כאן שוב, האם זה פייר כלפי אימי, איך אתמודד עם אבי... פתאום קול מהסלון. מישהו סוחב רגליים. קול מייבב, גור חתולים? יבבה אנושית.


"GodisaWoman?" היא קוראת בקול ארוך ורועד. יצאתי לקראתה, עומדת מקופפת על ההליכון,"סבתא? מה את עושה פה?". "באתי לישון פה" היא אומרת בתמימות. מה פה? לישון? "סבתא 3 לפנות בוקר, למה את כאן? ואיך ידעת שאני בבית?" "באתי לישון." היא אומרת עם חיוך קטן. "איפה אני אשן?" "אממ, בואי לחדר של X" כל רגל ישנה ובלוייה, נגררת לעבר 3 המדרגות שמפרידות בינך למסדרון. אני מושיט לך את ידיי וגופי שעליו תישעני כמו תמיד, את אוחזת בידי המוצקות כמעקה וידייך כשקי מים ועצמות. מייבבת ורועדת בכאב את פולטת "תרים אותי". אף פעם לא נגעתי בסבתא מעבר לחיבוק צנוע או נשיקה. כרכתי את ידיי סביבה ונשאתי את משקלה כשרגלייה עדיין על הקרקע. כל גופה רעד וכל עצמותייה חרקו באיום. החוורתי למשמע הקולות ובטני נדבקה לגבי למרגש הגוף הרח כבצק שדרכו הרגשתי את עצמותייה המתנגשות. מדרגה אחת, עשינו. סבתא מייבבת בכאב ורועדת כמו מכונה שעומדת להתפרק. מתנשפת ומייבבת עולים עוד מדרגה. היא מגגשת באוויר בניסיון לאחוז בדבר לא קיים שייתן לה ביטחון, כשאני מנסה להתקדם אחרייה, עומד על קצות האצבעות על המדרגה הקודמת ואוחז את כל משקלה. עברנו את המדרגות. אני אוחז חצי ממשקלה בידיי וסבתא מתנשפת בכאב ורעידות. "אני רוצה לשבת" היא נושפת בין הייבובים. מיהרתי להביא לסבתא כיסא ואני לא יודע מה קשור פתאום, אבל לא הצלחתי לנער את הזיכרון מהראש. טעם של אבק מילא את פי. 


"GodisaWOMAN חצי דקה לסחיבת פצוע, בהצלחה!" נשרט ונחבט נאבק עם החצץ ולא מתרומם. הכיתה תופסת את בירכיי, מושכים בחולצתי ועוזרים לי לעמוד. "כולם פתחו שעון, 10 ד'ק שתיקה, כולם סותמים את הפה! ומקשיבים לנשימות של חייל שלא מסוגל לסתום את הפה!!!!" "10 דקות, פעל!" ברז של דמעות וזיעה חומה מתערבבים ונוטף מהאף, גלי חום אדירים מעוותים את הראייה. העצמות חורקות ואני מעודד את הברכיים להוכיח שאני יכול להציל גם את זילברמן!, החבר הכי טוב שלי בכיתה במקרה הצורך. הראייה מתערפלת והגרון נחנק, ככה כל ה96 קילו של השייט הזה, בתוספת 60 קילו הנשקים, התחמושת והציוד שלי ושלו, לוחצים על ה70 קילו שלי. צעד קדימה וצעד אחורה. ככה אני רוקד במקום נאבק להישאר על הרגליים, מושך את החולצה של זילברמן ומעיף כפתור "לא נורא לא נורא אתה יכול!". כולם שותקים ורק זילברמן על כתפיי לוחש לי באוזן "יופי אתה יכול! איזה תותח אתה אתה תותח! קדימה רק עוד 3 דקות!". אבן חול קטנה תחת רגלי ואתה נוטה הצידה, הראייה מחשיכה ונופלים על הפרצוף.


ככה את מרגישה עכשיו? כולך רועדת רעידות מפחידות נאבקת להישאר על הרגליים. התיישבת והתנשפת בכבדות.. "כל הכבוד סבתא עשית את זה כל הכבוד" אני אומר לה בקיראת עידוד.. מה אני עושה?.. מה נידפק איתי?... אבל זה נכון, ככה את בטח מרגישה לא? משקל כבד לגוף שכזה, אף פעם לא ראיתי ככה את סבתא שלי. "תביא לי מים" סיננת מפה נטול השיניים שלך. מיהרתי לחזור עם כוס חד פעמי שלא יהיה כבד מידי, בחיי הרעידות האלו כמעט שפכה את הכל. ירדתי לברכיים מלטף את סבתא שנרגעת לאט לאט. 


"את תמיד רועדת ככה?" 

"כן זה כבר הרבה זמן ככה" 

"גם אני אהיה ככה?" 

"לא! למה שתהיה???" 

"זאת אומרת, בגילך (81)

"מה פתאום! זה לא קשור לגיל בכלל. אני חולה אני, אתה לא תהיה חולה! אפילו הראש חולה"

"סבתא למה באת?" 

"לא יודעת... באמת פתאום, למה באתי?" 

"את רוצה שנחזור?" 

"לא, איפה אשן?" 

"בחדר של X, הוא בבאר שבע עכשיו" 

"איפה זה?" 

"פה במזדרון ימינה." 

"ואיפה אשן?" 

"פה בחדר של X, הוא בבאר שבע עכשיו" 

"ואיפה זה?" 

"בקצה המסדרון ימינה סבתא" 

"למה אתה בוכה?"

edyaGemini
אוֹלצ'
23/12/2017 21:45
-חיבוק-
edya
23/12/2017 21:49
העלית לי דמעות בעיניים וגעגוע עז לסבתא שלי....
God Is A Woman
24/12/2017 01:26
מצטער לשמוע..
לחזור לפוסט הזה ממש הפך לי את הבטן
edya
24/12/2017 08:17
אל תצטער. זה בסדר גמור.
זאת הייתה תגובת תודה שהעלת לי את הסבתא היקרה שלי וביחד איתה את הסבא האהוב שלי לזיכרון.. לפעמים יש נטיה בתוך שטף החיים לשכוח דברים שאתה ממש לא רוצה לשכוח ודווקא הדברים האלה שמעלים לך את הכל בחזרה, מבורכים.
תודה :)
נערת הגורל
27/12/2017 23:26
הופך את הבטן. אין דרך אחרת לתאר את מה שזה מעביר.
כתיבת תגובה:
שמכם:

אימייל:

קישור:

תגובה:


הקלד את המספר המופיע בתמונה:

קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הנבחרת
•  10.01 מומין א
•  12.01 מומין ב
•  18.03 מומין ג
•  28.03 סקיילין
•  16.05 אליאס
•  17.06 אבא
•  20.07 שליטת האש והיקום
•  14.09 מר גרגמל
•  01.11 חמור בר
•  16.11 ריוקו
•  30.12 אמא
•  30.12 בלי
מניפסט
זכותו של כל אדם לעשות כרצונו כל עוד הדבר לא פוגע באחר.
לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים
נורמאלי עד כמה שאני מכיר זה הרס עצמי וסביבתי מתמשך מיום הבלדי ועד יום מותי.
אני חיי את חיי בניסיון לצמצם את הפער בין מי שאני למי שאני רוצה להיות.
יש 3 דברים שאני צריך בחיים: אוויר,מים ופיפי. כל השאר זה רוצה.
תן את כל מה שיש לך אבל לא את עצמך.
אל תלך נגד הטוב שלך
אנשים אוהבים להתווכח, אוהבים לריב ולא להסכים, אני מסתפק בלהיות מאושר :-)
ואהבת לרעך כמוך!
אנשים זה קל, שחמט זה קשה.
אל תכעס על ההורים שלך, הם עשו את מה שידעו כשגידלו אותך.
אל תנסה להבין בנות, בנות מבינות בנות והן שונאות אחת את השנייה.
אל תפחד לגדול לאט, תפחד להשאר ללא שינוי.
כשהיא נפרדת ממך אמור: "זונה! יהיו אחרות."
אל תשתנה בשביל אף אחת.
אל תצפה מאנשים לעשות את מה שהם לא יכולים לעשות.
לא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זנים אחריהם.
אל תלך נגד הטבע שלך
אל תהייה קורבן
אל תשתף פעולה עם הרוע
אל תעמוד מן הצד
תוכנית היא קו ישר, רצון הוא גל
חיי את חיי בצמצום הפער בין מי שאני למי שאני רוצה להיות
רק אם יש לך אינטרס אישי אפשר לתת המון
אתה לא יכול לא לטעות, לכן טעה! (פועל ציווי).
תשארו רעבים, תשארו פזיזים
אפשר לחבר את הנקודות רק במבט לאחור.
לך עם המוח, אבל תן לאינטואיציה להוביל ושהלב יבחר
.