30/9/2012 02:10
רעד קלוש מרעיד קלות את החלונות, קסאמים? אני מאזין בדריכות, להעיר את ההורים שיבואו לממד? לא זה שונה, הרעידה קלושה אך מורגשת בקירות בריצפה ובחזה. צליל רעידה ארוך וממושך, לא כמו הדף פיצוץ של קסאם. זה ללא ספק צליל אדיר שמגיע לאוזניי ממרחק, בטנו של ענק מתהפכת באופק.
הרעם הראשון של השנה החדשה, כל שנה אני לוקח אותו כמובן מאליו אך זהו צליל כביר. אלוהים שובר את השמיים. מבין הסדקים הרבים נוזלות טיפות שהתאספו ברקיע חצי שנה.
תחילה טיפה ועוד טיפה ועוד אחת והטפטוף מתגבר. לא משנה כמה המדע יסביר לי את זה, זה לעולמי עד יהיה בלתי נתפס. כמות אדירה של כל כך הרבה מים מרחפת מעלי ועושה משאות תבל.
מחר יהיה ריח ניפלא. כמו שמושכים את השמיכה מילד שמאחר לבית ספר כך היורה מנער את העולם ומסיר את שכבת האבק הראשונה. העולם אפוף בריח של שינה וכעת מתנער ממנו... ריח ניפלא של אוויר צח מפסק את הנחיריים. כל הזרעים, שסיפרו להם כל כך הרבה על הגשם כמו שמספרים לילדים סיפורי אגדות, זוכים סוף סוף לחזות בו וללגום טעם של מים בפעם הראשונה.
האם גם השנה עשיתי את זה? ברור שעשיתי את זה! פשטתי את בגדי ויצאתי לרקוד ערום בגשם.
כך אני אומר תודה, מודה להוויה על קיומי וכל דילוג וכל סיבוב היא עוד מילה בתפילה השקטה. בין טיפת גשם אחת לשנייה נופלת טיפה זרה, כולן דומות אך זאת מיוחדת. זאת נושאת מנחה קדושה שהזלתי מעיניי. הגשם מתידד עם הדמעות ומזמין אותן לריקוד רומנטי.
הכל הוא אחד, מאפר אני עשוי וכרגע הופך לבוץ.
