25/9/2012 11:43
בתקופת הפלחי"ק שבצבא, הגיעו אלינו בפורים אין סוף משלוחי מנות מילדים בגן ויסודי.
כל אחד קיבל 3-4 חבילות מלאות ממתקים ובכל המשלוחים היו פתקים חמודים של ילדים שאומרים לנו תודה
"שאתם שומרים עלינו כי אתם חיילים אמיצים ונחמדים..."
מה שהילדים לא יודעים זה שרוב הממתקים הולכים לקיבה של נגדים שמנים שהדבר היחידי שמעניין אותם זה כסף וזונות.
אז אספתי את המכתבים האלו,
ועשיתי טלפונים.
הרגשתי כמו ערוץ הילדים שמתקשר לבשר על זכייה כלשהי.
כל טלפון היה מלא התרגשות וצרחות (גם ההורים צרחו).. גם לי זה היה כיף D:
ילדה אחת הייתה ביישנית וחמודה, קראו לה נועה והיא בכיתה ו'.
אמא שלה לקחה ממני את הפרטים שלי ויום אחד הגיע ממנה מכתב.
אז עניתי לה במכתב וציירתי לה פרח.
אז היא ענתה לי,
ועניתי לה,
והיא ענתה לי.
בקיצור התכתבנו ממש כמו פעם במכתבים.
אחרי חצי שנה בערך אמא שלה התקשרה אלי וביקשה להזמין אותי לבת מצווה שלה ולעשות לה הפתעה.
איזה צחוקים!
יאללה נזרום.. זרמתי XD
הגעתי ברכבת לאזור שלה, הגיע ג'יפ מטורף לקחת אותי לישוב שלה,
לבית 3 קומות עם 4 אופנועים ופרארי בכניסה..
אוקיי..... מסתבר שהמשפחה שלה עוסקת בבורסת היהלומים....... הא...
מאחור הייתה הבת מצווה, הסתירו אותי בין האנשים ואמא שלה הסבירה על הקשר המרגש שלנו ואז היא קראה לי.
באתי.
איפה הילדה?
פתאום קלטתי את הצוציקית הקטנה הסתכלה עלי מכסה את פיה.
היא ניראת בכיתה א'.. זהירות לא לדרוך עלייה..
חוויה משהו...
אחרי שכל המסיבה עם המשפחה נגמרה
ישבנו לדבר קצת,
לימדתי אותה את הבסיס לציור,
או יותר נכון דיברתי והיא הייתה מוקסמת ולא מקשיבה למילה וגם שיחקנו דומינו ראלי.
חבל שבתקופה שכבר נפגשנו הייתי ג'ובניק, אבל יש לה את החייל האמיץ שלה, לא נקלקל לה
;){kind=link}