עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  

אודות

אופטימי קיצוני [=
אנימטור
בעל חוש הומור ילדותי מפותח P=
בקיץ טיולים, בחורף כרבולים
גיטריסט
גיימר
היפר אקטיבי
הרפתקן
חיי בין השוק למטבח
טיפוס זוגי
ילד טבע
משקיען
סטלן קל
קוף משוגע
חברים
Geminiנערת הגורל
מתעב עד עומק נשמתי
אוכל זבל
זמרים בלי להקה
לבהות בטלויזיה
לעמוד בתור
סיגריות
פוליטיקה
תאורה לבנה
דמויות&סיפורים
התפתחות אישית
להיות פי כמה
17/01/2018 04:40
God Is A Woman
12/12/2013 12:47

הגעתי למסקנה שה3% שאני נותן בדבר בשביל שיהיה 100% ולא 97%, הוא שווה למאמץ שהשקעתי בשביל ה97%.

צריך להפרד מפרפקציוניזם.. צריך חינוך מחדש.




 17/12/2013 19:04


התבשלתי, ואני חושב שאני מוכן, בזמן האחרון התחלתי לנסות להשתפר. אני עובד על עצמי בכמה תחומים.. בעיקר ביעילות. 

עד כה הגעתי למסקנות הבאות:

  • פרפקטיוניזם לא תורם לי בדבר ומבזבז לי המון זמן ואנרגיה. 
  • אני גרוע ביעול זמנים, התחלתי לנהל יומן עתיד שבו אני כותב בכל ערב מה אני מתכוון לעשות מחר בכל שעה עד השינה, גיליתי שאני מאוד לא עומד בזמנים של עצמי למרות שאני מפרגן בזמנים.
  • לישון ולקום מוקדם זה קשה מאוד.
  • לעשות דבר אחד בכל פעם זה אפקטיבי והפרעות קשב וריכוז שלי חמורות משחשבתי. אני לא מסוגל להתמיד בדבר אחד בלבד. קופץ מדבר אחד לאחר וככה הזמן נמרח מאוד והתוצאות לא אפקטיביות.
  • אני בורח "לעולם שלי" ומורח את הזמן בכל משימה שאני עושה.
  • אני מתפתה בקלות להסחות דעת (לא רציתי להתקלח לפני איזה שעה?..)
  • יש לי קושי להרדם מוקדם

מטרות: 

  1. לשלוט ולא להשלט ע"י הזמן שלי.
  2. למקסם את השימוש בזמן שלי
  3. לאכול בצורה בריאה ומסודרת
  4. למחוק את הערך שקיבלתי בצבא הג'ובניקי: "לעשות את המינימום מאמץ בלי שום סיבה ומזה להוציא את המקסימום רווח"
  5. לקבל את הערך "להוציא את המקסימום רווח בלא חשוב כמה מאמץ"

מטודות:

  1. לנהל יומן עבר, לכתוב בכל שעה מה עשיתי. ומשם להתקדם ליומן עתיד.
  2. להכין רשימת מטלות
  3. לבצע כל משימה לחוד
  4. להקציב זמן סביר לכל משימה
  5. לשמור על סדר וניקיון
  6. לא להקדיש זמן לדברים לא רלוונטים
  7. לחסוך מילים ומחשבות. לדבר לעניין
  8. לקחת החלטה
  9. לאכול כשרעב, לא לפספס ארוחה
  10. להמנע מפרפקטיוניזם, לשחרר את ה"שלמות" לטובת סיום המשימה
  11. להמנע מלחץ
  12. ולא למהר
  13. להנות מהעבודה
  14. להקדיש זמן למשפחה
  15. להקדיש זמן לחברים.
  16. להקדיש זמן ל"כלום"

בהצלחה לי 

5 תגובות
מילה
15/01/2018 04:36
God Is A Woman
אזהרת חפירה! ריכוז פוסטים על החברה השלישית בחיי

20/11/2013 14:38
Word!

תמיד בפנטזיה שלי, חיפוש אחר "ה"מישהי הנכונה.. "יום אחד היא תגיע", אני אומר לעצמי, "היא תהיי יפה, חכמה, אינטיליגנטית ואנחנו נרגיש שאנחנו מתאימים וזה יהיה מדהים! וכשאמצא אותה אנחנו נדע שמצאנו".

זה פשוט ככה מרגיש! מעין פנטזיה בדיונית.. זה תמיד קשה להתחיל עם בנות.. איך אגרום לזאתי שאני רוצה להתעניין בי, איך אגרום לה להבין שאני טיפוס כזה אוהב שיעשה לה רק טוב? איך אני אגרום לה להבין שאני מיוחד ושיהיה לה טוב איתי?..... ובפנטזיה אף פעם לא צריך להסביר, כי זאת שתבוא אלי. היא תדע עוד לפני שהיא תפגוש אותי.. כי היא גם "חיפשה" אותי כל הזמן הזה. אני גם מרגיש שדבר כזה מגיע למי שמאמין בקארמה. אני משתדל לעשות רק טוב בחיי, בלי פשרות! לפעמים מפשל אבל אף פעם לא מתפשר. מאמין הדוק של עשה טוב ויהיה לך טוב! ואני מודה להוויה על כל מה שקורה לי בחיים. על נהג אוטובוס  שמחפש לעשות לי רע או על שערה בפלאפל. מודה ומתנצל גם על הטעיות שלי. 


אבל אני מרגיש קצת בודד, וזה רק הולך וגדל. מעין יאוש בדידות שההזיה הזאת מתחילה להתברר כשקר. אני רוצה אישה. אישה – בת זוג, חברים יש לי הרבה. אבל קיים בי צורך לחלוק עם מישהי את החיים שלי, דבר נפלא ופלא הבריאה שאתן לה את כולי ואשמור עלייה מפני הלא יפה והלא אוהב. אשמור עליה מפחד ומבדידות. והיא בתמורה תתן לי את ליבה כמו שנתתי לה, תתן לי להישאר לצידה ותגדיל אותי במחשבות ובהרגשות. היא  תתן לי סיבה לקום בבוקר ומשמעות לחיי ובתמורה אתן לה את כולי.

 

ויש מצב שאולי מצאתי אותה הפעם.




25/11/2013 18:25

טוב אז..

דייט ראשון, היום, בבסיס - בוטל. היא תכננה לישון בבסיס כי מחר בבוקר יוצאים לטיול אבל הוא בוטל אז היא חזרה הביתה. בזמן שעשיתי קניות להכין ארוחת ערב, לקחת איתי לבסיס, היא שלחה הודעה שהיא רוצה שאבוא כבר ואחרי זה עוד הודעה שהיא הולכת הביתה כי הטיול בוטל.

דייט שני, מחר בטיול - בוטל. הטיול בוטל כי מחר יש ביקורת פתע.

דייט שלישי, בחמישי - בוטל. רצינו ללכת ביחד להופעה של היהודים אבל אין שום פאקינג אוטובוס שעובר בחור הזה שהם מופיעים בו.. תכלאס מה איכפת לי להתכלב בטרמפים עד השעות הקטנות של הלילה, אבל אני צריך לדאוג שהיא תגיע הביתה בשלום..

קארמה.. זה בגלל שאכלתי בשר לפני כמה ימים? ולמה יש לי 1,000 ש"ח בבנק פחות ממה שאמור להיות?... קארמה את כועסת? אל תקחי אותה ממני, בבקשה. בבקשה אל תכעסי יותר מידי.. תכסחי אותי איך שבא לך, רק אל תמנעי מהקשר הזה לקרות, היא ממש מיוחדת בעיניי. 




 28/11/2013 12:29

מילה של כבוד

זה קרה כל כך מהר.. כשנפגשנו לראשונה, טוב שלא אמרנו אחד לשנייה "היי, סוף סוף מצאתי אותך.. הסתדרת בלעדי?" כי זה באמת מדהים. אני קצת בשוק, עדיין מעכל.

יש לי חברה, והיא מדהימה! בינתיים.. בינתיים זה כי אנחנו לא כזה מכירים, פחות משבועיים וזה מבלבל. הפקתי לקחים מאז טלי, אני לא שם ברקסים יותר, מי שרוצה אותי תקבל אותי.

חשבתי עלייה הרבה ותכננתי הרבה את המפגשים שלנו, זה מה שגורם לי להתאהב ולפרפרים בבטן לידה. אבל בסוף היא זאת שמובילה, זה קל מידי? מה אני אידיוט?? למי איכפת?! פגשתי בחורה מדהימה! מה אני מתעסק עם תחושות מפגרות בהאם זה קל או לא. אז אולי אעשה הפוך, ארדוף אותה יותר ממה שהיא רודפת אותי וככה התחושות יתאזנו.. כן זה רעיון :-) ..

זה מרגיש כאילו היא מכירה בי.. היא פשוט אוהבת אותי בצורה הכי טבעית שלי. זה מוזר, היא אוהבת את הצדדים הלא שפויים הקשוחים שבי.. זה פשוט טוב מידי. ואני? אני גם אוהב בה הכל! משהו כאן מסריח לא? חח.

אני חושב שהכל בסדר, רק צריך קצת זמן לעכל.




1/12/2013 09:54

אופוריה

הבוקר משום מה חשבתי שיום שבת.. אולי זה כי כל כך טוב לי איתה שלא רציתי שהסופ"ש יגמר. אז קרה וקמנו ב7 במקום ברבע ל5.. אין לי כבר מה למהר, אני לא אספיק את האוטובוס ב9 לאוגדת עזה. התקשרתי לקבן שמלווה אותי כבר שנה ומשהו וביטלתי את התור. 

לקחנו תזמן.. קמנו לאט, שמענו מוסיקה ישראלית.. יש לה טעם טוב במוסיקה ואני שלא מכיר מוסיקה ישראלית טובה נהנתי מכל רגע. 


אמיתית ויפה, שמש ושרוואלים. שתינו מיץ קלמניטינות מהעצים, כריכי בטטה אבוקדו עם לחם שאפיתי אמש. מקסימה וחכמה. כמה זמן חיפשתי.. אותה!.. אני מתלונן שקיים לי צורך בבת זוג, החיים שלי כל כך טובים וזה מה שחסר.. מה עכשיו חסר? כ-ל-ו-ם!

רק שימשיך.




8/12/2013 23:38

מה לעזאזל??

דיי נו!

מה להפרד עכשיו??

ועל מה???

איך בדיוק נפגעת מזה?!

וגם אם כן, סבבה, אני מצטער.. למה ללכת??

מילים ומעשים לחוד. ומה עשיתי? - התייחסתי אלייך הכי טוב שרק אפשר.. רק אני והפה הגדול שלי.

למה להרוס משהו שיכול להיות כל כך ייפה?!

לעזאזל! מה יהיה מה?!?!...

כל פעם אני מוצא מישהי מדהימה ואז היא הולכת. ואחרייה מגיעה מישהי עוד יותר מדהימה!..

וגם היא הולכת ד_ד.....

וזה זה מרגיש שלעולם לא אמצא עוד מישהי.. אבל אני מסתכל על ההיסטוריה וסטטיסטיקה.. מישהי אחרת תבוא בחצי שנה-שנה הקרובות? =..


דיי נו!.. לא חשבתי שהיא תלך בכזאת קלות! ומה זה בעצם אומר עלייה? 

אבל אני לא אוותר לה בכזאת קלות... היא חייבת לתת לי צ'אנס.. לפחות אחד. כי היא באמת מדהימה! ואני לא אוותר לה ככה! ואני לא מדבר על מראה! (למרות שהיא הדבר הכי יפה בעולם הזה)

אנשים זה לא גרביים!.. אני חייב להחזיר אותה אלי. 




16/12/2013 06:16

רוץ! רוץ! רוץ!

במקום לישון אצל גרגמל ולקחת אוטובוס ראשון לת'א שיוצא ב6 וחצי ולהגיע לצפון בסביבות 11.. יצאתי בלילה עם אוטובוס אחרון וישנתי בבית החייל בת'א כדי לקחת אוטובוס ראשון לצפון ולהגיע בזמן. למה? כי אני לוקח אחריות משהו..

הבטחתי.

לא הספקתי בבוקר, רצתי, לקחתי מונית (זה עולה 20₪! "הא! יש לי 13₪! אדוני."), רצתי, כומתא נפלה, חזרתי, רצתי שוב ומהר, רץ במדרגות, רץ בתחנות ובראשי "תמיד בשביל בחורה...."

הספקתי [=




21/12/2013 20:50

מסע של 10,000 קילומטרים מתחיל בצעד אחד

אם קשה סימן שאתה בעלייה.

היא נלחמת כמו אריה על כל דבר בחיים שלה, חוץ מקשרים.

איך היא טוענת שלא טוב לה איתי אז אנחנו משחקים במי פוגע במי יותר. נפרדה ממני 4 פעמים (וכתבתי פוסט פרידה שירד.. אולי יחזור).. בטח שיהיה רע!! אני לא מצליח להיפתח בפנייה יותר כי הקשר הזה מעורער. אני לא מצליח לאהוב אותה כי בוקר אחד היא איתי ובוקר אחר היא לא. אני זהיר, עברתי טירונות ביחסים..

היא רוצה שלא אתקשר אלייה יותר, שאעלם? מה פתרון בזה?!

 

ככה זה כשהקשר לא יציב, אי אפשר להתייצב ולקבל אמון וביטחון בקשר.

כל החרא שעברנו מהדהד לה בראש, זה יושב לה על הכתפיים. אני לא מחפש אשמים כי אני מרגיש אשם, קשה לי להבין אותה. בנות זה מבוך. אתמול הצלחתי להיפתח בפנייה סוף סוף.. גם לא שכבנו. היה ממש טוב אתמול והרגשות שנבלו התחילו לצמוח בחזרה. אני אוהב אותה? אני לא אוהב אותה?.. אינלישמץ, היחסים האלו כל כך לא יציבים שאין לי מושג בכלל. כרגע אנחנו "פרודים" אבל זה ככה כל שבוע. אני לא מתרגש, אם היא תלך אל מישהו אחר אני משאיר אותה מאחור, צריך לא להתבלבל בין נסיך לסמרטוט.

סעמק איתה...




23/12/2013 00:57

אני מרגיש שעם כל יום שעובר אני רק מאבד אותה יותר.. ככל שעובר יותר זמן היא נאבדת עם עצמה יותר, ומתרחקת ממני...

לא הייתי צריך לעצור בבית ההורים, לא הייתי צריך לצאת עם גרגמל, לא הייתי צריך לישון בבית החייל.. הייתי צריך לרוץ מהר לצפון לחבק אותה, אני חושש לאבד אותה..

 לא מפחד להיות לבד, מפחד לאבד אותה... היא צריכה אותי, אני חייב ללמוד להכיל אותה. מחר אלך לראות אותה.. אני מקווה שזה ייגמר בטוב. לילה טוב.




23/12/2013 22:05

היפה והחיה

היו הייתה פעם

בארץ רחוקה רחוקה

נסיכה מתוקה

מדהימה ביופייה

 

שכשהייתה קטנה

מכשפה רעה

עלייה הטילה

קללה נוראה

 

שבכל לילה ולילה

אחרי החצות

הייתה היא הופכת

לסיוט מפלצות.

 

איש לא ידע

ואיש לא תמך

שכך מחזרים

נערמו לה בפח

 

השלימה עם גורלה

ואת ליבה היא נעלה

אך שמרה את המפתח

לנסיך מנצח

 

בבוקר מסריח

אחרי מיליון לכסח

כבר לא התייחסה

למכתבי מחאה

 

פתאום הוא הגיע

מהחלון הוא הפתיע

זכוכיות על הריצפה

וכבש את ליבה

 

ראשה של מפלצת

ריתק בין שריריו

עם חיוך מבוייש

התנצל אחריו

 

כן כי זהו תפקידו

גוייס למשמר

לחסל מפלצות

כך הוא אמר

 

קשר את המפלצת

בתוך שק על גבו

לשחררה ביער

נשבע בחמתו

 

שכן בזבוב לא יפגע

טבעוני משוגע

אך את לב הנסיכה

לא ידע שמצא

 

חיש מהר הסתלק

עם המפלצת על גבו

והותיר את הנסיכה

תלוייה על חקתו

 

הוא לא שם לב

למבטה המלבב

שכן לא חשב

שראוי למאהב

 

איננו אציל

או עם דם מלכותי

אך ליבו מזהב

נסיך אמיתי

 

"אותו אני רוצה!"

קפצה הנסיכה

"הביאו לי אותו

אל חדר השינה"

 

בחדרה התייצב

לפקודת המשמר

כשהלילה ירד

קרה קסם מוזר

 

את עורה היא השילה

ושינתה צורה

מפלצת איתנה

עם כעס נורא

 

"תתפשט עכשיו!"

עליו היא פקדה

אך המום הוא היה

לא זע ולא נע

 

מפלצת נקבה

מעולם לא ראה

שכן לא ידע

שכך היה

 

שערו נעמד

וורידיו התרחבו

ליבו פעם

ונחיריו נפתחו

 

את המכנס הוא קרע 

והסתער כמו חיה

שכן לא ידע

שאת ליבו היא אכלה.

 

וכך בכל לילה ולילה

התייצב למשמר

האהבה גדולה

בין זוג קצת מוזר..

 

-

 

כן.. אני חושב שזה מסכם את היחסים שלנו...




1/1/2014 08:01

לב ב5 שקל

בשביל מה להלחם עלייה? בשביל שתשאר לעוד שבוע?

רוצה שיהיה לי כסף וחושבת שזאת זכותי לקחת כסף מההורים. יום שופינג שיגרתי לחלוטין עולה לה בקלות את ה1000 ש'ח, על חשבון אמא שלה כמובן! ששקועה בחובות ובמינוסים. אבל למי אכפת, ג'נסים חדשים יאי!

 

כן, אז אין לי כסף, א-י-ן-ל-י!!! אני קורע תתחת בשביל להמשיך להתקדם בחיים, יש לי בית משלי, ממשיך להתפתח בתחומי. וכל שקל שנשאר לי בסוף החוד שאני משקיע בך

בגלל זה עזבת?.. וואו באמת?.... 

אתמול יצאנו בסילבסטר לפאב, מסיבה בקיבוץ שכוח אל. שלושה כושים מסריחים, בפאב של קיבוצניקים מסריחים, והיא איתנו. לא היה לי כסף לשלם עלייה, לא היה לי לשלם על עצמי! אז הבאנו שתייה איתנו ושתינו בחוץ. נכון, זה לא מכבד את הפאב ולא יפה. אבל יאללה צחוקים! חיים רק פעם אחת, זה או ככה או שלא נשתה. היא בחרה להרגיש עלובה ומושפלת.. היא תתבייש לספר את זה לחברות שלה. כל הערב שיחקה איתי משחקים. אומרת לי דברים כאלו פוגעים, בלעתי. בשלב מסויים החליטה שזה לא מתאים לה והיא רוצה להפרד (שוב??). לפני שיצאנו הביתה עשינו סיבוב בקיבוץ עוד שעה ככה והיא החליטה לא מתאים לה והלכה לישון ברכב, כמעט עזבתי אותה להירקב שם אבל גם אם זה מגיע לה או לא, לא באמת היה לי לב להשאיר אותה שמה. איך בנאדם יכול להגיד דברים כל כך יפים ולפנטז איתי על עתיד מתוק ורגע אחרי זה לחתוך את הכל ולהגיד דברים כאלו פוגעים ונבזים?.. דיי נימאס לי! נימאס לי?..


בטח שיש לי כוח! בטח שאני בולע את כל הדברים הפוגעים שהיא אמרה! בטח שאני רוצה אותה. אבל יש גבול להשפלה שלי, חצופה. וזה גבול חיצוני, כי כן.. אני סמרטוט באופי, ארדוף אחרייה עד קצוות תבל אם אצטרך.

אבל אני לומד ואמרתי מקודם שהיא נפרדה ממני מספיק פעמים ולא ארדוף אחרייה יותר, אני יודע את הגבול בין נסיך לסמרטוט נכון?, לא רוצה להיות יותר סמרטוטט, אהבתי אותה והיא קרעה לי את הלב לגזרים, אם היא לא רוצה להפסיק עם השטויות אז שלום. אחרי שחזרנו (אחרי הפעם האחורה שרבנו לפני הפעם הזאת) אמרתי לה שנימאס לי מהדרמות האלו ושנפסיק לשחק משחקים כי לא אשחק יותר. אבל כסף, באמת??? לא יכולת להנות בפאב ולהרגיש כמו מלכה גם בלי שקל?...

כנראה שלא הייתי מספיק גבר בשבילה כי אין לי כסף

ואולי אני לא מספיק גבר בגלל שאני לא פופולארי ומתלבש טוב.

אני חושב שאני גבר כי לדברים האלו אין חשיבות בעיניי.

נמאס לי! נמאס לי מבנות! למה אלוהים ברא אותי עם תשוקה אליכן?.. מה טוב בכן??.. רק הורסות ומחרבות את כל מה שאני בונה, בונה בשבילכן!.... 




1/1/2014 14:33

בבטן האדמה

להכיר בנאדם זה כמו מכרה זהב. אתה מגיע עם מכוש למכרה, נרגש כולך. אתה לא יודע מה נמצא מתחת להר, אבל לא תופתע אם תמצא זהב.. אז אתה חופר וככל שאתה מגיע עמוק יותר אתה מוצא גושי זהב וחדרים ניסתרים בבטן האדמה.. לפעמים נפט ולפעמים מחצבים אחרים. עם כל מציאה הלב פועם בהתרגשות המציאה. אבל אתה לא מופתע! כי אתה יודע שאתה חופר במכרה זהב.

אבל לפעמים אתה חופר וכל מה שאתה מוצא זה סלעים ואפר.. אתה ממשיך לחפור ומתחיל לתהות "אולי מי ששם את השלט בכניסה למכרה ניסה להסתיר את העובדה שהמכרה הזה הוא סתם מערה ריקה?" ואז אתה מוצא מגמה וגזים רעילים. לאט לאט התמונה מתחילה להתבהר וכל מה שנותר לעשות זה לקחת את המכוש ולחפש מכרה חדש.

 

הילדה המתוקה שחשבתי שהיא התבררה כאדם שונה לחלוטין ממי שהיא על פני קרקע.

עם כל שכבה שקלפתי גיליתי שהנסיכה היא זונת רחוב.

שחקנית טובה שאומרת סליחה ותודה, אך בלב זה משהו כמו "תשרף יבנזונה!"

מחפשת כותרות, רוצה חבר עם תעודות וכסף במקום מאושר ומסופק.

שורפת אנשים במקום להתאמץ על קשרים.

מינית וחרמנית אך מבפנים היא ריקנית.

חיה בפחד ולא באושר

לחוצה ועירונית, משעמם לה וממצא.

מאמינה שהאמת שלה היא היחידה ושופטת את כל השאר.

חומרנית ומדברת איתי על התפתחות אישית.

רודפת אחרי ריגושים ואימפולסיבית.

היא קבעה את מסלול חייה בצורה מאוד אפורה והיא עושה דברים והישגים בשביל לרצות אחרים (אפילו בכתה על זה אתמול בלילה)

 

אני זוכר איך זה להיות לבד... אני לא רוצה את זה. אז חשבתי להישאר איתה, לתת לזה זמן, אולי זה יחלוף. הרי זאת לא הפעם הראשונה שאני מרגיש איתה ככה.. למעשה יש מעיין הרגשה מוזרה איתה מההתחלה. אוף.. אני מרגיש כמו האנשים האלו שאומרים שאהבה זה ילדותי. היו דרמטים, בכו, אהבו והתרגשו.. ועכשיו זה נתפש בעיניהם כילדותי. אני. זה לא ילדותי בעיניי.. זה ממלא, זה יפה, זה מדהים! אבל אני מוצא את עצמי נכשל שוב ושוב ושוב! ושוב!!! בכל פעם זה נהרס מזווית אחרת! אני לא מצפה לזה אף פעם! וזה פתאום נהרס! איפה זאת שנתאהב לאט לאט ונגלה אהבה גדולה.  לעזאזל.....

אז אחזיר את הלב לקופסא.. הפצע יתרפא ואחזור לחזר בעיירות ובכפרים.


המריצה שלי מלאה בעפר, המכוש שחוק. אני עייף.




23/1/2014 08:04

"אני אבודה בלעדיך

אתה האהבה האמיתית שהיתה לי אי פעם בחיים. רק לשמוע את הקול שלך אני נרגעת"

הודעות כאלו יכולות לגרום לי לחייך כמו אידיוט כל השבוע.




30/1/2014 16:26

תקופה קשה שצריכה לעבור

בשביל מה באת? בשביל מה אני צריך אותך?

את רוצה להיות חברה שלי? ידידה טובה? או יזיזה?.. למה את באה, מודיעה שאת חרמנית ואז באה למרר לי תחיים, לסחוט אותי ריגשית, להתגרות בי מינית ובסוף גם לא לשכב איתי. בשביל מה? מה זה נותן לך?.. אנחנו לא יכולים להיות סתם חברים טובים? מה ציפית? באה ומוציאה שוב את כל המרמור שלה עלי וטוענת שהיא באה כי שעמם לה.. מה אני הליצן שלך??? ציפית שאם תבואי יהיה לך טוב ואז נזדיין? מי רוצה לגעת בך באלוהים! סתם חרמנות כשאת שוכבת לי במיטה ונראת כמו סטייק, מתחילה לפשוט את בגדייך ונשאר עירומה בגופייה בלי בחזיה ובתחתונים.. בשלב מסויים נמאס לי מהסחיטה הזאת, קמתי להתקלח ומשכתי את הזמן. כשיצאתי היא כבר לא הייתה פה. מה נדפק איתה???..... דיי אין לי כוח אלייה יותר.

 



27/2/2014 20:34

לאהוב את עצמך

מחבק אותה מאחור מול המראה

בהתחלה ובסופו של דבר, כל מה שיש לך זה את עצמך. גם אם את רוצה לצאת את לא יכולה. את תקועה איתה, עם הרגשות, המחשבות והאופי שלה. עם כל הפגמים והחסרונות. המראה החיצוני וכל הדברים הקטנים והלא מושלמים האלו שרק את רואה כי את מכירה אותה הכי טוב, כי את איתה כל הזמן. יש לכן חברות שמנות ומכוערות נכון?.. וזה מפריע לך? כאילו, את שונאת אותן על זה שהן ככה? את כועסת עליהן שהן כאלו? לא! נכון?.. את אוהבת אותן למרות כל זה.. למעשה, זה ממש לא מעניין אותך. אז למה מפריע לך מה היא?.. למה את עושה לה את זה?.. כל הזמן, כל פעם שהיא מביטה במראה את צריכה להגיד לה שהיא שמנה ומכוערת. יודעת מה, מעבר לזה.. למה מכוערת זה רע? למה את מכריחה אותה להאמין בזה?! חברות שלך מכוערות וזה לא רע! ודווקא היא, את יודעת שהיא יפה, דווקא לה את אומרת לה את הדברים הגועליים האלו.. ואת כן חושבת שהיא יפה, את אומרת את זה בעצמך וגברים נותנים אישור שהיא יפה כל הזמן. הינה תראי את GodIsAWoman, אנחנו חברים הכי טובים! כזה חתיך, מצחיק וחכם.. מה הוא כבר עשה לי רע שמגיע לו שכל היום אשב לו על הראש ואגיד לו כמה שהוא אפס? 

 

היא הסתכלה במראה והמשיכה לבכות שהיא לא רוצה לחיות יותר.. מעולם לא הצלחתי להגיע אלייה



27/2/2014 23:44

אני יכול להפסיק לכעוס, להפסיק להתעצבן. להתאמן ולהשתפר בגיטרה. להיות היפי מחוייך ולסנן מטומטמות כמוהה שרק מנסים להנחית אותי למציאות קודרת. הרכב לא סחב ועכשיו זרקתי משהו כבד מתא המטען. המנוע מפסיק להתחמם, אני מתאפס. 


ואני מתנצל על הדיבור שלי בחודשים  האחרונים.. היא הרעילה לי את המוח

3 תגובות
יוצא אל האור
13/01/2018 23:29
God Is A Woman

28/10/2013 18:49


טוב זה פוסט עם משקעים.. יש לי הרבה מירמור ער וישן. שאני מנסה להפטר ממנו ולא מצליח. ננסה לכתוב את הכל. זה לא יעזור אבל ננסה.

אז אבא שלי. הוא רועה צאן, בן 61 כבר, איש אדמה קשה באופי וביופי. 

הוא מושבניק בדם: קשה זה טוב, נוח זה להיות מפונק. אישה מגדלת ילדים, אבא בדיר - עובד. 

בילדות המוקדמת שלי לא היינו מתראים הרבה, הוא היה יוצא לעבודה לפני שקמתי לגן/בית ספר וחוזר בערב מאוחר. בערב אוכל ורואה חדשות, ואוי וואוי למי שהיה מפריע לו בחדשות. אבא לא היה מחנך הוא היה מעניש. מחפש את השקט שלו כשהוא מגיע הביתה ומשליט סדר כשאמא לא הייתה מסתדרת עם הצרות של לגדל 4 ילדים, כאילו הוא היה קלף מנצח בסדר של הבית. בדרך כלל הנוחכות שלו הייתה מספיקה ולפעמים העלאת קול ולפעמים איזו סתירה..

החלק השני של הילדות שלי זה כשעברנו לגור במושב, גיל 7. בנינו בית גדול ליד הבית של סבתא (שעד אותו יום היה ישן ואוכל צהריים שמה) והדיר כבשים נימצא בחצר האחורית. נוכחותו בחיי גדלה מאוד, בבוקר הייתי רואה אותו בחליבה כשהייתי יוצא לבית ספר ובערב הוא היה בבית כבר ב7. אם לא הייתי קם לבית ספר הייתי חווה את זעמו בנוכחותו וצעקות וכעסים ולפעמים באלימות.. לא משהו רציני אבל. וכעונש הייתי צריך לבוא לעבוד איתו בדיר. והייתי ילד שמאחר דיי הרבה. כשהייתי מאחר היו לי 2 אופציות: להתחבא בבית, מפחד "סבב המאחרים" הקבוע שלו שהיה נוטה לקחת מידי יום סביבות 10 בבוקר, בפעמים כשנכנס לשתות מים ובהפסקת צהריים שלו ב11:00-13:00.. רק לקוות שהוא לא ימצא אותי. אופציה ב' הייתה ללכת לתפוס טרמפים מהמושב עד לבית הספר. להשאר בבית היה מלא בפחדים וצריך כל הזמן להציץ לבדוק ולעקוב אחריו שלא אתקל בו בטעות. הוא גם היה מחפש אותי כי הייתי מאחר הרבה. זה לא היה כיף, אי אפשר היה להשאר רגוע ככה אף פעם. גם רוב הפעמים הוא היה מוצא אותי וזה סיוט לעבוד בדיר. בדרך כלל הייתי תופס טרמפים, בתור ילד קטן היה קל לעצור מכוניות.

כשיותר התבגרתי הפכתי ליצור לילה. ואבא שלי היה בודק בלילות שאני ישן. יושב בחדר שלי ומאזין לכל תחושה ברצפה או בקיר, צליל של דלת זזה? הייתי מאזין בדריכות לשמוע אם הוא בא לבדוק שאני ישן. 

לא קיים דבר שאני שונא יותר מהדיר. הייתי מתבגר קשה יחסית לאחיי ועם הזמן הייתי מאחר יותר ויותר, אם לא הייתי מספיק את ההסעה הייתי תופס טרמפים. קם מהר לפני שימצא אותי ובורח מהבית, חד משמעית! אם היה תופס אותי היה מכריח אותי לעבוד בדיר בלי הכנה מוקדמת של תה או צחצוח שיניים. עבודה מסריחה וקשה.. הוא מעולם לא הבין את הקושי הזה. ככל שאני ואחיי גדלנו יותר אבא שלי שילב אותנו יותר ויותר בעבודה. זה גם היה סיוט, לחזור בצהריים מבית ספר ואז ללכת לחליבה? שינאת מוות! בחופשים מהבית ספר קינאתי בילדים שישנים עד מאוחר, כי אותי היו מעירים לפני הזמן שהיינו קמים לבית ספר! (בשביל לצאת למיראה). בלי שוקו או לשתות מים, ללכת להתייבש בשמש 4 שעות עם 100-400 כבשים וכל היום לרוץ אחריהם בחום השמש הקייצית (אז מזל שיוצאים מוקדם). להחזיר אותם אחרי 3 וחצי שעות כי סופרים את הדקות ואז לקבל את חמת אבי שכועס על הקיצור בחצי שעה שעכשיו הם אכלו פחות בחוץ ויותר בפנים וזה עולה ככה יותר כסף.

מה שהגיוני לדרוש, זה תמיד דרישות הגיוניות. אבל מה הגיוני בילד קטן?.. 


סביבות גיל 13 התחלתי בטקטיקת התשה חדשה, אמרתי לא, לא רוצה לעבוד. לא רוצה להתקרב לדיר!!! כל משימה שהייתה קשורה לגינה או לבית הייתי לוקח אותה ועושה אותה בחריצות. רק שלא יחשוב שאני עצלן ושגם יהיה מבסוט מהביצוע ושיתן לי רק משימות כאלו. כל יום יומיים היינו רבים על הדיר. שהוא מבקש לעבוד ואני אומר לא הוא היה כועס, מתעצבן, מטיף, מקלל אותי ובסוף מכריח אותי לעבוד. זאת הייתה שיגרה. וככה רציתי כי זה מתיש גם אותו. כן זה מה שזה, מלחמת התשה. זה עבד, היה מעדיף לתת לאחים שלי לעבוד יותר. שהם הרבה פחות מתלוננים ועובדים יותר טוב גם ככה.. אבל היה לו את העיקרונות שלו ש"לא חיים בבית הזה פרזיטים (עצלנים)" ושכולם חייבים לעבוד וכולי וכולי. 

 

יום אחד בכיתה ט, רבנו כמו בכל יום. הוא מבקש את עזרתי שאבוא לעבוד, אני מסרב. הוא דורש שאבוא ואני מסרב. הוא כועס ומתעצבן, מאדים ויורק, צועק ומטיף. ואני אומר לא. הוא מאדים יותר ומתחיל גם לקלקל. ואני אומר לא. אז והוא סותר לי בכוח ומאשים אותי בעצלנות, חוסר אחריות והפקרת העבודה עליו (אתה בחרת בחרא הזה לא אני!). ואני אומר לא. אז הוא תופס אותי מהאוזן בכוח וגורר אותי אל פתח הדלת, מעיף אותי החוצה ואומר לי תמשפט שאני לא אשכח "אז לך חפש לך בית אחר!"

ישנתי אצל 3 חברים ופעם גם בבית ספר. הייתי דיי טיפוס מתבודד אז לא כזה היו לי חברים שיכלו או רצו לקבל אותי לישון אצלם (בכללי הייתי דיי חרא מבחינה חברתית)...

אחרי כמה ימים חזרתי, אבא התעלם ממני כאילו כלום לא קרה. לא עברה שעה וקרה לי לעבוד. באתי לעבוד. 


ישנתי בבית בכעס ומירמור וכל מה שעשיתי באותו לילה היה להתסגר בחדר עם המחשב ולתכנן את המאסטר פלאן שלי ולהגשים את החלום הקדמון: לטוס להעלם ביערות של יפן!

אבל היחסים הפכו הרבה יותר שקטים, אי אפשר להגיד טובים כי אני ואבא שלי אף פעם לא היינו ביחסים טובים. ומאז ועד לאחרונה הדינאמיקה שלנו הייתה תקועה במחזוריות: לא מדברים והייתי עובד, לאט לאט מתחיל לסרב לדברים ובא רק בקריאה השנייה או השלישית, לאחר מכן הגיע השלב של מלחמות אינסופיות שבסופם הוא היה מעיף אותי מהבית בצורה כזאת או אחרת. פעם באלימות ופעם בציווי של "בבית הזה אין פרזיטים! ואם אתה רוצה להיות פרזיט אז לך תעשה את זה במקום אחר!". ואז הייתי הולך לשבוע שבועיים, מסתובב פה ושם וחוזר "מחונך".. מחזורים של חצי שנה, שנה, שנה וחצי. 

 

בגיל 17 הייתה לי חברה בצפון הרחוק. 200 ק"מ מהבית של ההורים (5-7 שעות נסיעה באוטובוסים כל שבוע לכל כיוון ואת כל המשכורת של הקיץ). הייתי הרבה פחות בבית, זה היה קשה אבל טוב. לא כזה הסתדרתי עם המשפחה של החברה אבל היה עדיף להשאר שם מאשר בבית. גם מהבית ספר הייתי מבריז המון. ההורים שלה הם קיבוצניקים לשעבר ש"ברחו" מהקיבוץ אז הם הבינו אותי טוב מאוד. חוויתי שם חיים אחרים, תרבות אחרת. למדתי שזה בסדר להגיד לא ולהביע רגשות. למדתי שלא חייבים לגמור את הצלחת ואם לא רוצים לקום לבית ספר אז לא קמים לבית ספר. כשהייתי חוזר הביתה הייתי מביא איתי סוג של מגן. מגן שיודע שזאת לא האמת היחידה ויש עוד מציאות, ואם אני רוצה אז יהיה אחרת! באותו שלב התחלתי לפתח אינטיליגנציה ריגשית. התחלתי לחנך את אחיי דברים כמו שידפקו בדלת לחדר שלי ושלא יכנסו אם אני לא מסכים להם, שמתי עוד 4 פחים במטבח ותליתי שלט גדול שמסביר על מחזור. שזה היה שוק רציני וגרר הרבה אלימות מילולית וזלזול טוטאלי מאחים שלי. אבל חינכתי אותם לאט לאט. הפסקתי לענות לכינויי גנאי ורק לשם שלי, שאותו כמעט ולא אמרו (שזה היה אחד התהליכים הקשים ופוגעים כי זה רק גרר הצקות יותר קשות אבל כשבנאדם לא עונה גם כשאתה ממש צריך שיענה לך אז אתה תתחיל לקרוא לו בדרך שהוא ירצה עד שתתרגל). אני אוהב לבשל, אז הכנסתי למטבח דברים כמו ברוקולי ותבשילים שלא בהרכח כללו בשר והיו בהגדרה של "גיייזז". הבאתי מתכון של דג סלמון ברוטב חלבי שזה היה בגדר שערוריה, ולקח לי הרבה זמן לשכנע את אמא שארוחת שישי אחת בחייה לא תכלול מלא בשר.  (שאני הכנתי!)

היה לי מקום מפלט בצפון.

 

יום בהיר אחד  סיימתי את התיכון, ומצאתי את עצמי בשנת שירות. איפה? > בצפון הרחוק! קול באותה שנה היה לי נתיב תזוזה ברורה: חברה-שנת שירות-חברה-שנת שירות. הייתי רואה את הבית אחת לחודשיים-3 בערך, נזכר כמה רע שם וכמה שאני לא מתגעגע ונעלם לעוד כמה חודשים.


תגיד אבא, זה שווה את זה?!!? לאבד אותי ככה בשביל עבודה מחורבנת?? החרא הזה מנע ממני להתקרב אליו! לעולם לא לאהוב אותו באמת, בטח שלא לחבק אותו. אף פעם לא לתקשר יותר ממה שצריך וגם לא לשחק ביחד. לשמוע אותו אומר לי שהוא אוהב אותי רק פעם אחת וגם זה היה מתוך משפט הטפה.


בכל אופן.. לקראת הגיוס נפרדנו אני וחברה שלי. התגייסתי לקרבי. אין לי מילים לתאר כמה קשה היה לי שם, חפרתי מספיק על הצבא בפוסטים אחרים. מה שכן הייתי רוצה להגיד בנושא זה שבגלל שהיה לי קשה שם עשיתי הרבה בעיות ושטויות מתוך מצב נפשי מסויים ואי שקט,ף ההומור שלי הגן עלי. כתוצאה מזה הייתי מקבל הרבה ריתוקים ובגדוד אין דבר כזה משפטים וימי ריתוק. בסוף כל שבועיים היו סופרים את העברות משמעת ואם זה היה יותר מידי.. אז נסה לצאת רק עוד שבועיים. כך שהייתי יוצא פעם בחודש חודשיים בערך הביתה.. ומה חיכה לי בבית? משפחה תומכת? "מה אתה מתלוננן כולנו היינו לוחמים!" חברים? לא מישהו מהאזור. שקט? לדיר! לך לדיר ותעבוד כי עד שאני סוף סוף בבית אז אולי נעבוד קצת! ואז מה? לחזור לגדוד. איזה כיף.


טוב זה מספיק אני חושב.. לא בא לי להמשיך את הפוסט הזה.


אני אלדג ממש ואגיע להווה בתימצות: כבר יצאתי מהגדוד, יצאתי לשירות יומייות שזה אומר לחזור לבית הוריי באופן רציף כמו שלא היה מאז מגיל 16 בערך. מן הכרח שנתחיל שוב לריב, אבא העיף אותי מהבית בפעם המיליון. רק שכח שאני כבר לא ילד. טוב fuck it!, כל כך רוצה שאלך, הלכתי. יצאתי מהבית

פעם הייתי חוזר בבושת פנים, הפעם פשוט לא חזרתי.

הקמתי בית משלי.


Not under your command, I know where I stand

I won't change to fit your plan, Take me as I am
2 תגובות
« הקודם 1 2 3 4 5 6 7 הבא »
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
ארכיון
הנבחרת
•  10.01 מומין א
•  12.01 מומין ב
•  18.03 מומין ג
•  28.03 סקיילין
•  16.05 אליאס
•  17.06 אבא
•  20.07 שליטת האש והיקום
•  14.09 מר גרגמל
•  01.11 חמור בר
•  16.11 ריוקו
•  30.12 אמא
•  30.12 בלי
מניפסט
זכותו של כל אדם לעשות כרצונו כל עוד הדבר לא פוגע באחר.
לחיות זה אחד הדברים הנדירים ביותר, רוב האנשים פשוט קיימים
נורמאלי עד כמה שאני מכיר זה הרס עצמי וסביבתי מתמשך מיום הבלדי ועד יום מותי.
אני חיי את חיי בניסיון לצמצם את הפער בין מי שאני למי שאני רוצה להיות.
יש 3 דברים שאני צריך בחיים: אוויר,מים ופיפי. כל השאר זה רוצה.
תן את כל מה שיש לך אבל לא את עצמך.
אל תלך נגד הטוב שלך
אנשים אוהבים להתווכח, אוהבים לריב ולא להסכים, אני מסתפק בלהיות מאושר :-)
ואהבת לרעך כמוך!
אנשים זה קל, שחמט זה קשה.
אל תכעס על ההורים שלך, הם עשו את מה שידעו כשגידלו אותך.
אל תנסה להבין בנות, בנות מבינות בנות והן שונאות אחת את השנייה.
אל תפחד לגדול לאט, תפחד להשאר ללא שינוי.
כשהיא נפרדת ממך אמור: "זונה! יהיו אחרות."
אל תשתנה בשביל אף אחת.
אל תצפה מאנשים לעשות את מה שהם לא יכולים לעשות.
לא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זנים אחריהם.
אל תלך נגד הטבע שלך
אל תהייה קורבן
אל תשתף פעולה עם הרוע
אל תעמוד מן הצד
תוכנית היא קו ישר, רצון הוא גל
חיי את חיי בצמצום הפער בין מי שאני למי שאני רוצה להיות
רק אם יש לך אינטרס אישי אפשר לתת המון
אתה לא יכול לא לטעות, לכן טעה! (פועל ציווי).
תשארו רעבים, תשארו פזיזים
אפשר לחבר את הנקודות רק במבט לאחור.
לך עם המוח, אבל תן לאינטואיציה להוביל ושהלב יבחר
.